תרגיל במינימליזם/ טרטר בקר עם כמון וקריספי בורגול

לשמחתי, לאחרונה אני מרבה לשתף פעולה עם בלוגרים אחרים שהופכים מיד לחברים חדשים. שיתוף הפעולה הנוכחי, עם הבלוגים "שביתה איטלקית", "המרכיב הסודי" ו"מבשל ואוכל", הוא מעט שונה בעיניי מקודמיו. על פי הקונספט הפעם, לאחר הגרלה בין ארבעתנו (להלן: "הפור"), על כל בלוגר היה להכין מנה של בלוגר אחר עם פרשנות אישית שלו (להלן: "התחפושת"). כך, אם תרצו, יצא ששלושה שבועות לפני פורים, יצאנו בפרוייקט פורימי לא שגרתי שלא כולל אפילו מתכון לאוזני המן. קבלו את פרויקט המנה שהתחפשה! בסוף הפוסט תמצאו קישורים לכל המתכונים המעולים בפרויקט הזה.

מדוע, אם כן, אני מוצא את שיתוף הפעולה הזה כאחר? עבורי הוא היה תרגיל בחשיפה. אני משוכנע כי סיפרתי לא פעם, ומי שמכיר אותי יודע זאת בוודאי, שיש לי בעיית שליטה במטבח. איני יודע מה מקור הבעיה, אולי פרפקטציוניזם, אבל לאורך הבישול רמת הלחץ אצלי היא מעל הממוצע; מבחינתי, אני יודע מה אני רוצה להכין, איך להכין ואיך זה יוגש, אז נא לצאת לי מהמטבח, תודה. אני באמת לא יודע איך הינשוף עוד לא נטש אותי לאנחות ואיך חבריי עוד לא ניתקו איתי קשר. למזלי, בשיתופי פעולה שאני לוקח בהם חלק, הצד הזה שבי לא נחשף; גם כי עדיין לא נעים לי מהחברים החדשים וגם כי למרות שאנחנו חולקים מטבח, כל אחד אחראי על המנה שלו. הפעם הדבר גם היה כך, רק שבמו עיניי ראיתי איך מנה שלי, קערות לחם עם תבשיל בקר, עוברת לידיים של מישהו אחר (לצורך העניין, לידיו הבטוחות והמוכשרות של עמרי פולק, "שביתה איטלקית"), אשר עושה בה כרצונו.

האמת? זה היה פחות קשה משחשבתי ואפילו נהניתי, אך הדבר גרם לי לחשוב לא מעט. אם נשים לרגע את הענווה בצד, כבלוגר שמבשל, מצלם וכותב אני רואה את עצמי כיוצר. אם נשים לרגע את האגו בצד, כיוצר שמפרסם משהו שנובע מתוך העולם האישי שלי, אני מת מפחד בכל פעם שעולה פוסט חדש לבלוג. אני לא אשקר, יש פה גם ריגוש ממכר. אך העניין הוא, כפי שלמדנו ביצירות ארס-פואטיות לקראת הבגרות בספרות, כי יש ב"שליחה לחופשי" הזה חוסר מודעות גדול. כיצד זה ייתפש אצל האחר? מה הוא יעשה עם זה ולאן הוא ייקח את זה? באותו עניין, זהו גם פוסט שהתחבטתי איתו המון. הצילומים, והמתכון עצמו, הם לא ידידותיים לצמחוניים וטבעוניים, בלשון המעטה. חששתי מתגובות עוינות, בצדק או לא. בסופו של דבר, בחרתי בגרסה מעודנת יותר של צילום הבשר, אך עדיין יש מי שאומר כי התמונה אינה נעימה לעין. בעיניי, זו גם סוג של אמירה. הייתי צריך להחליט עם עצמי עד כמה רחוק אני הולך מבלי לעורר פרובוקציה זולה ועד כמה אני מוכן להתפשר.

לאחר הניתוח הספרותי-פסיכולוגי, אני מגיע לתכל'ס: על פי הפור שנפל (פעמיים, ולכן כנראה זה משמיים), זכיתי להכין מנה מתוך הבלוג של גיל, "מבשל ואוכל". גיל ואני הכרנו בזכות האינסטגרם על רקע התחביב המשותף לשנינו, ולמרות שהוא מנסה לדרדר אותי לתרבות רעה, מהר מאוד מצאנו שפה משותפת. העוקבים המסורים יודעים כי מרבית שיתופי הפעולה שאני לוקח בהם חלק, לפחות האחרונים שבהם, הם ביחד עם גיל. יש לו הבנה מענגת באוכל, ולכן שמחתי וגם חששתי לקחת מתכון שלו ולשחק איתו קצת. ההתלבטות לא היתה רבה; אחת המנות היותר זכורות לי מהבלוג של גיל היא טרטר הבקר בסגנון תאילנדי בשילוב אורז קלוי. החלטתי לקחת את המנה הזו ממהמזרח הרחוק למחוזות היותר מוכרים שלי, ולאחר ביקור מלא השראה במסעדה החדשה "סנטה קתרינה", ידעתי שאכין סוג של קובהניה, גם אם לא במובן הקלאסי שלה. למרות ההשפעה המזרחית, יש במנה הזו מינימליזם מדויק. זו מנה שמצריכה איזון בין חומרי גלם ספורים ומאוד איכותיים (אם להקפיד על משהו איכותי אחד במתכון, זה כמובן הבשר שחייב להיות טרי, טרי, טרי). אפשר לראות כי אותו מינימליזם לא אופייני לי בא לידי ביטוי בצילומים, אשר גם לאולגה ("המרכיב הסודי") יש יד בדבר. הצילומים שלה נקיים ומדוייקים, וברגע שראיתי אותה בפעולה לנגד עיניי, במרחב האישי שלה, כנראה שהושפעתי.

מצרכים (4-6 מנות ראשונות):

• 400 גרם בשר שייטל נקי לחלוטין משומן (אפשר להשתמש בפילה, אך הוא מעט יקר יותר)
• 8 כפות בורגול דק
• 4 כפות כמון
• 6 כפות שמן זית
• חופן עלי טרגון
• חצי לימון סחוט
• קורט מלח ים אטלנטי
• קורט פלפל שחור

להגשה:

• כפית אריסה (לכל מנה)
• לימון כבוש קצוץ דק (לכל מנה)
• חצי בצל סגול קטן קצוץ דק
• קורט מלח ים אטלנטי
• כפית חומץ בלסמי מצומצם (לא חובה)

אופן ההכנה:

שוטפים את הבורגול היטב בתוך מסננת דקה מתחת למים זורמים. משרים אותו בקערה עם מים פושרים (גובה המים צריך להיות כ-1 ס"מ מעל פני הבורגול) לפחות לעשרים דקות, עד שהבורגול סופח את כל הנוזלים.

בזמן שהבורגול משתכשך במים, פונים לקיצוץ הבשר. שוב אדגיש ואומר כי מאחר ואנחנו מתעסקים עם בשר נא, הוא חייב להיות מאוד טרי ומאטליז שאתם באמת סומכים עליו. לפני שמתחילים לקצוץ, מוודאים שאכן אין שומן בנתח. במידה ויש, מנקים וזורקים הצידה.

קוצצים את הבשר לחתיכות קטנות של כחצי ס"מ. כן, זו לא מעט עבודה אבל הדקדקנות משתלמת. 

מעבירים את הבשר הקצוץ לקערה ביחד עם עלי טרגון קצוצים גס, 5 כפות שמן זית, 3 כפות כמון, 4 כפות בורגול מושרה (לסחוט אותו מעט לפני שמוסיפים לקערה), מיץ מחצי לימון, מלח ים אטלנטי ופלפל שחור גרוס. 

לשים היטב את כל התערובת, ויוצרים ממנה כדור. עוטפים אותו בניילון נצמד, ומכניסים למקרר.

בזמן הזה, מחממים מחבת על אש בינונית ואליה מעבירים את שארית הבורגול המושרה (מומלץ למולל ולפורר אותו כשמעבירים אותו למחבת). משגיחים על המחבת כל הזמן, ומערבבים כל כמה שניות. בשלב הראשון, יתאדו כל הנוזלים המיותרים מההשרייה, ולאחר מכן יתחיל תהליך הקלייה שיהפוך את הבורגול לקריספי וכייפי. אפשר להוריד מהאש כאשר הבורגול משחים (אך לא נשרף!).

בצלחת רחבה מסדרים את מצרכי ההגשה: לימון כבוש קצוץ, בצל סגול קצוץ, אריסה, מלח ים אטלנטי וחומץ בלסמי מצומצם. מוציאים את תערובת הבשר מהמקרר, מוסיפים לה את הבורגול הקלוי, עוד כף של כמון ועוד כף של שמן זית. לשים היטב, ויוצרים אליפסות (כמספר הסועדים). מניחים את הבשר במרכז הצלחת, מזליפים עוד קצת שמן זית ומגישים.

המתכונים הנוספים בפרויקט "המנה שהתחפשה":

אולגה מהבלוג "המרכיב הסודי" הכינה ריזוטו דלורית:

גיל מהבלוג "מבשל ואוכל" הכין טארט קרמל מלוח ושוקולד:

עמרי מהבלוג "שביתה איטלקית" הכין קוקו בקן במילוי תבשיל טלה: