קונפ(ט)י של אביב

מאז שהתחלתי לבשל, האביב הפך לעונה החביבה עליי, חרף אלרגיות הפריחה שתוקפות אותי. האמת, כשאני חושב על זה, השנה דווקא העונה הזו עוברת בשקט יחסי. אולי בזכות השום הירוק שאני דוחף לכל מנה (מה, אומרים שיש לו יכולות ריפוי) או אולי כי אני תקוע במשרד כל היום וחוץ מחפיסות שוקולד - שום דבר לא פורח שם (יצא לי קצת אפרפר ומדוכא, אבל בחיי שהתכוונתי בצורה הכי מילולית שיש. אני אוהב את העבודה שלי, ורק זה שווה פוסט בפני עצמו, אבל אנחנו פה לדבר על האביב ועל פסח).

אז כן, אביב. אני פשוט אוהב שום ירוק ואני קונה אותו בצרורות. ב"מבשלים ביחד", קבוצת בלוגרי אוכל מכל הארץ אשר אחת לתקופה מתאגדים סביב נושא מסוים וכולם מעלים מתכונים באופן מתוזמן ומדויק, התחילו לדבר על פרויקט פסח, היה לי ברור שהשום יככב אצלי. לצערי, בפרויקטים הקודמים לא הצלחתי לקחת חלק מפאת קוצר זמן, אך הפעם הבטחתי לעצמי שלא אאכזב את ראש הקבוצה, הגברת רחלי קרוט. פייר, אני עדיין לא מאמין שהולך לצאת לי מהסיפור פוסט חדש, סוף סוף. אגב, אני כבר בסוף הפסקה השנייה ועדיין לא כתבתי, "עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה בה כתבתי...". כן, מדובר בהחלטה מודעת מאוד. חזרה לענייננו.

התכנון המקורי היה להכין תחתיות ארטישוק במילוי בשר, אבל מה? הגעתי לשוק רמלה, והארטישוקים לא היו בשיאם, בלשון המעטה. ככה זה כנראה כשהשנה מבולבלת. הסתכלתי סביב, ועיניי נחו על הלפתות הנהדרות באחד הדוכנים. לטעמי, לפת היא ירק שלא זוכה לכבוד הראוי לו, וחבל. יש לו טעם נהדר, ואפשר לעשות איתו המון. החלטתי שהוא ימלא את מקומם של הארטישוקים. מאחר ובאותו יום שישי היה שרב והייתי צריך להמשיך למקום נוסף אחרי השוק, לא יכולתי גם לקנות בשר. על כן, נפלה ההכרעה - מילוי צמחוני. ואם צמחוני, אז למה לא טבעוני? כך נולדה לה המנה שלי לחג: קונפי של סירות לפתות במילוי אגוזי מלך (על משקל "מלאו כיסיי באגוזים") ועשבי תיבול עם המון שום וקצת אריסה ביתית (שגם אותה אני מוצא את עצמי דוחף כמעט לכל מנה). הבישול הארוך-ארוך של הלפתות בשמן מרכך אותן בצורה נפלאה, צולה אותן בעדינות ושומר את המלית עסיסית במיוחד.

רוצים לראות את שאר המתכונים המשתתפים בפרויקט? כנסו ללינק >> 

מתכון טבעוני לסירות לפת במילוי אגוזי מלך ושום ירוק

מצרכים:
עבור 4 סועדים

6 לפתות קטנות-בינוניות

למלית:
1 כוס אגוזי מלך
1 תפוח אדמה מקולף
1/4 כוס שמן זית
1 גבעול ירוק של שום (אפשר במקום 2-3 שיני שום)
חצי צרור פטרוזיליה
חצי צרור כוסברה
קורט מלח ופלפל שחור

לרוטב:
1/2 כוס שמן קנולה
1/4 כוס שמן זית
2 עלי דפנה
כף כורכום
כפית אריסה
2 עגבניות
קורט מלח ופלפל שחור
1/4 צ'ילי ירוק פרוס לטבעות
ראש שום טרי (אפשר גם יבש, אבל חבל. אביב עכשיו)

להגשה:
חופן שקדים ירוקים חתוכים גס (ממש לא חובה)

אופן ההכנה:
1. קוטמים את הלפתות משני הצדדים (בצורה כזאת, תחתיות הלפת יוכלו לעמוד בביטחה בסיר מבלי להתנדנד), ומקלפים אותן.

2. חוצים את הלפתות ל-2, ומרוקנים אותן. יוצרים למעשה מעין סירות עם שוליים ותחתית לא דקים מדי ולא עבים מדי.

3. מכינים את המלית: מכניסים למעבד מזון ראשית את תפוח האדמה, לאחר שהוא נקצץ היטב, מוסיפים את גבעול השום. חשוב להשתמש בחלק הירוק שקרוב לראש השום, ואם צריך - לקלף קצת מהגלדים החיצוניים (לרוב הם סיביים יותר). טוחנים היטב, ולאחר מכן מוסיפים את שאר המרכיבים למעט שמן הזית. מזלפים את שמן הזית תוך כדי פעולת מעבד המזון. אם המלית יבשה מדי, ניתן להוסיף קצת יותר שמן זית. 

4. מכינים את הרוטב:  מגררים את העגבניות לתוך סיר רחב ושטוח שיכול להיכנס לתנור, ומוסיפים פנימה את שאר המרכיבים של הרוטב, למעט ראש השום הטרי. מערבבים היטב.

5. ממלאים את סירות הלפתות במלית, ומסדרים בסיר. ביניהן, מפזרים את ראש השום (אבל אפילו יותר מאחד). מאחר והסיר נכנס לבישול ארוך מאוד, יש להשאיר את שיני השום עם הקליפה.

6. מכסים את הסיר ומכניסים לתנור שחומם ל-130-150 מעלות למשך כ-3 שעות. לאחר שלוש שעות, מסירים את הכיסוי, מעלים את החום ל-180 מעלות ומשאירים בתנור לעוד כרבע שעה על מנת לתת למנה צריבה יפה מלמעלה. בשלב הזה, אפשר גם להכניס את השקדים הירוקים אם אוהבים. מוסיף לה בעיקר צבע. חג שמח!

שיעור בצניעות/ טורטליני שום ותרד עם זוקיני צהוב

"I'ts all about editing" היא ביקורת שופטים קבועה שחוזרת על עצמה בתוכנית הריאליטי שאני צופה בה באדיקות כשאני חולה בבית (מזהים איזו?). למרות שמדובר בטראש, זהו משפט חשוב. צריך לדעת לפעמים מתי לעצור. להבין אולי שצריך לשנות כיוון, ולדעת לבסס את החזון על טכניקה מעשית וכישורים אישיים העומדים לרשותך. צריך לדעת מתי Less is More (קלישאה אחת לפני אחרונה בפוסט זה, מבטיח). אני לאחרונה לא הצלחתי לזהות שאני מתפזר. בניתי בראש מנה שלא עמדה במבחן המציאות. אבל דווקא התהליך שהביא אותי אליה הוא המעניין. כי הוא התהליך שהביא אותי בסופו של דבר למנה מוצלחת באמת.

חיפשתי השראה, ומצאתי אותה אצל ערן. ערן, חבר של שנים, הוא זה שלימד אותי להחזיק מצלמה. הוא רקדן ויוצר וצלם ורגיש. צפיתי ביו-טיוב ביצירה האחרונה שהוא העלה, והיא גרמה לי לחשוב. הרעיון הכללי של היצירה הוא שלמרות שלשני קווים מקבילים יש את אותה נקודת מבט, הם לעולם לא ייפגשו. זה סיקרן אותי.

"אתה מדבר על סינרגיה ואני חושב על היפרדות. מעניין", כתבתי לו.

"כי אתה לא מקשיב עד הסוף", הטיח בי ערן. "האומנות היא לקחת את אותן נקודות מבט וליצור מעין משהו אורגני. כמו נניח סלט. צריך את כמות המלפפונים כנגד כמות העגבניות, ובכלל לראות עם או בלי בצל. ומה עוד מוסיפים ואיך? והכל תלוי איזה סלט ירקות זה. חסה למשל משנה את חוקי המשחק. להוסיף חסה לסלט ערבי זה מגוחך לטעמי".

היצירה מדברת על יסודות שמתחברים יחד ליצירה אחת שלמה? בקטע של השלם גדול מסך חלקיו?

"היצירה שלי היא הדרך שלי להביא ביקורת על הרבה יצירות אומנות שעולות היום על הבמה"

מה אתה לא אוהב בהן?

"הרבה פעמים אתה מקשיב לטקסט, ואתה שומע מוסיקה, ויש תלבושות, ולא תמיד יש איזה משהו זורם בין הכל. כולם היום נשענים על משפט של אוהד נהרין שהפך כבר לקלישאה, 'אני לא אספר על מה העבודה שלי כדי לא להרוס לצופה את החוויה שהוא יעבור מצפייה בעבודה עצמה'. אתה רואה דברים בלתי מוצדקים ומגוחכים, ואני שונא את זה. זה הביא אותי לחשוב על מה זה טקסט, מה זו תנועה, מה זה מוסיקה, ואיך הם נפגשים על הבמה. החלטתי לכתוב טקסט שההשראה שלו היא היחסים שלי עם האקס. הפואנטה היא שאהבה זה לא מספיק, וששתי דמויות שאולי כה דומות, וכה זהות, רק נקודת מבט שונה - וזה כבר משנה את כל המאזן. והן לא יפגשו. השאלה מה כן הן יכולות לעשות ביחד, ואיך? הקווים המקבילים שלי הם הטקסט, המוזיקה והתנועה, ואיך הם נפגשים".

התחלתי לבנות בראש שלי מנה. חשבתי על דף פסטה ארוך שייצור לזניה פתוחה וידמה תנועה. חשבתי על עוף הנצלה שעות בתנור, ולאחר מכן מפורק מעצמותיו. חשבתי על אספרגוס חלוט שעובר צריבה בנוזלי העוף כי זו בדיוק העונה וצריך גם משהו ירוק במנה. חשבתי על משחק במרקמים, וכך הגעתי גם לשקדים גרוסים קלויים שיפוזרו מעל המנה. וחשבתי על מחית של שום ירוק אשר תשתלב בכמה מימדים ורבדים במנה עצמה ובשלבי ההכנה שלה. חשבתי על מרקמים וטעמים שיוצרים מנה אחת מושלמת. ונכשלתי.

כל המרכיבים כשלעצמם היו טעימים, אך המנה הוגדרה כקטסטרופה. קשה לבשל דף פסטה ארוך מאוד בסיר יחסית קטן. היחס בין המילוי לבין הפסטה לא היה נכון, ובכלל הכמות של הפסטה לסועד אחד היתה מוגזמת. האספרגוס, אשר הונחו בשלמותם בתוך הלזניה הפתוחה, לא התאימו. היה צריך לחתוך אותם. הניסיון להגיע לאותה סינרגיה מיוחלת יצר מנה מסורבלת נורא. מנה עם הרבה אגו וביטחון עצמי מופרז בצדקת דרכי. יצרתי יצירה מהסוג שערן סולד ממנה.

למרות העצבים באותם הרגעים, הבנתי שלמדתי הרבה מהתהליך. לכן, אגב, אני חולק אותו פה. הרפיתי, ונתתי למנה "הנכונה" לבוא אליי בעצמה. נסעתי לירושלים, נתקלתי בזוקיני צהוב ומיד הבנתי מה אני הולך להכין: טורטליני ממולא קונפי שום, ריקוטה ותרד, ומוגש עם רצועות זוקיני, תרד ומעט שמנת. השום אגב מבליח במנה במספר וריאציות (תקראו את המתכון ותבינו), ובינתיים רק אחשוף את הקטע של המנה: הקונפי הוא חלק מבצק הפסטה עצמו. זו מנה שדורשת סבלנות וכוללת מספר שלבי הכנה עד שהיא מתחברת לאחד שלם.

חג שמח!

מתכון לטורטליני שום במילוי תרד המוגש עם זוקיני צהוב

מצרכים (4 מנות):

קונפי שום:

• 6-7 ראשי שום ירוק שלמים
• שמן זית (לא מעט)
• מלח גס
• פלפל שחור גרוס
• 2-3 ענפים של רוזמרין
• 2-3 ענפים של טימין

בצק הפסטה:

• 250 גרם קמח פסטה
• 2 ביצים
• כף גדושה של שום קונפי

המילוי:

• 3 כפות ריקוטה
• 2 כפות קונפי שום
• חופן נדיב של עלי תרד (אם קונים שקית של תרד, אז להשתמש בשליש מהשקית)
• מלח
• פלפל שחור גרוס

הרוטב:

• תרד (מה שנשאר מהשקית)
• חצי מיכל שמנת לבישול
• שמן שום (יוסבר בהמשך)
• 2 זוקיני צהוב
• שמן זית
• אגוז מוסקט
• מלח
• פלפל שחור
• להגשה: פרמז'ן או קרעי מוצרלה

אופן ההכנה:

ראשית, מכינים את קונפי השום. הרעיון להכין את הקונפי הגיע מהמדור המוצלח של לימור לניאדו תירוש, ואני רק שיניתי מעט את הכמויות והמרכיבים. בתוך תבנית רחבה מכניסים את ראשי השום (לשטוף היטב ואפילו להוריד את הקליפה החיצונית הראשונה). להזליף מעל המון שמן זית כך שיכסה את ראשי השום כמעט עד החצי. בוזקים מלח גס ופלפל שחור גרוס. מפזרים את ענפי התבלין, ומכסים בנייר כסף. מכניסים לתנור לחום של 150 מעלות למשך כשעה וחצי. מוודאים שהשום התרכך לחלוטין, ואפשר גם להשאיר אותו בתנור לעוד 10 דקות ללא נייר הכסף. 

מוציאים מן התנור, ונותנים לו להתקרר. "סוחטים" את השום הרך מתוך הקליפה היישר לצנצנת. מכסים את המחית עם מעט מהשמן שנשאר בתבנית. בנוסף, לא זורקים את השמן שנשאר בתבנית! מסננים אותו לתוך צנצנת אחרת, ושומרים במקרר.

יש לנו קונפי? מצוין! אפשר להתחיל להכין את בצק הפסטה. יוצרים גומחה בהר הקמח, ושוברים לתוכה 2 ביצים. טורפים את הביצים היטב (מבלי לערבב עדיין את כל הקמח). מוסיפים כף גדושה מהקונפי, וממשיכים לטרוף, ובהדרגה גם מתחילים לטרוף ולהכניס פנימה את הקמח (תנועות מעגליות שהולכות ומתרחבות). זונחים את המזלג, ועוברים ללוש היטב בידיים. כן, יישאר ריח לוואי של שום. לא נורא. עוטפים את הבצק בניילון נצמד, ומכניסים למקרר למנוחה של שעה.



הסבר מצולם ונרחב להכנת טורטליני אפשר למצוא פה, ולכן לא אתעכב על זה. אני רק אניח פה תמונה שאני אוהב.



מרדדים את הבצק (אני אוהב את העובי השני לפני האחרון. אצלי במכונה זה מספר 3, כאשר 1 זה הדק ביותר), וקורצים עיגולים.



מניחים לעיגולי הבצק להתייבש מעט, ובינתיים מכינים את המילוי. מערבבים בקערה גבינת ריקוטה וקונפי שום. חולטים במים רותחים את התרד למשך 5 דקות. מסננים את המים, שוטפים את התרד במים קרים ו"סוחטים" אותו כדי שייצאו כל הנוזלים. קוצצים את התרד ומוסיפים לקערת המילוי. מערבבים היטב יחד עם מלח ופלפל שחור גרוס.



מתחילים להכין את הטורטליני.



טיפ: אם הטורטליני נרטבים מדי בגלל המילוי, תפזרו עליהם מעט קמח. זה יעזור לייבש אותם.

מחממים מים בסיר גדול.

לפני שמתחילים לבשל את הטורטליני, מכינים את הרוטב: פורסים את הזוקיני לרצועות דקות לאורך (סכין, מנדולינה או כמו שאני עשיתי - קולפן). אפשר לקלות את הרצועות עם שמן זית ומלח בתנור, או לחילופין (כמו שאני עשיתי) על גבי מחבת. מחממים מחבת עם כף או שתיים של שמן השום (זוכרים? השמן ששימש אותנו להכנת הקונפי). כאשר השמן חם, צולים את רצועות הזוקיני. כל פעם 4-5 רצועות (לא להעמיס על המחבת, ואנחנו רוצים לתת יחס אישי ומשחים לכל רצועה). לא לצלות את הרצועות יותר מדי כדי שלא יתרככו לחלוטין. חצי דקה מכל צד במחבת רותחת זה מספיק. מוציאים את הרצועות לצלחת בצד.

כאשר המים רותחים, זורקים פנימה את הטורטליני. החוק הידוע: טורטליני צף הוא טורטליני מוכן.

בזמן הבישול מחממים שוב את המחבת עם כף שמן שום, ומבשלים בה את התרד (אין צורך בחליטה). מתחילים להעביר למחבת החמה (אפשר להנמיך את האש) את הטורטליני המוכנים. מדי פעם לערבב את המחבת כדי שהטורטליני לא יידבקו.
ברגע שכולם מוכנים, מוסיפים גם את רצועות הזוקיני, חצי מיכל של שמנת לבישול, 3 כפות ממי הבישול של הפסטה (העמילן המופרש במי הבישול עוזר להסמיך את הנוזלים במחבת), מעט אגוז מוסקט, מלח ופלפל.

מגישים לצלחת עמוקה.

עריכה: ערן אבוקסיס

מגרדים פרמז'ן או קורעים מוצרלה, ומפזרים מעל. מגישים מיד. בתאבון!