הוזמנתי ל"דלידה" באחד מערבי הקיץ היותר חמים שהיו פה.
התיישבנו, הינשוף ואני, בחצר של דלידה. היה כאמור חם, אבל סברתי כי החצר היא המקום המתאים לחוות את החמארה הזו. מדובר בחצר קטנה למדי מוקפת קירות גבוהים עם וייב חזק של דרום העיר. אני מבין את הרצון לייצר אוירה לא מחייבת (אוירה שאיפשרה לי להגיע למקום בכפכפים וגופיה), אבל אני חושב שכן היה ראוי לראות שם מעט יותר השקעה, מעט יותר תאורה ובעיקר יותר מהמוסיקה המצוינת שהתנגנה דווקא בפנים המסעדה. אגב, פנים המסעדה מצטיין בעיצוב מוצלח מאוד; מדובר בעיצוב כאילו-לא מוקפד עם רהיטים ישנים מבית סבתא (מי אמר וינטאג'?). ראינו, ועדיין רואים, לא מעט מקומות כאלה, אבל המקום בכל זאת מצליח להבריק עם יציאות מעניינות. כמו למשל תפריטים הכתובים על גבי גלילי נייר מאסיביים התלויים על הקיר.
בחרנו להתחיל עם 2 מנות כמעט גדולות: טרטר מוסר ים ופולנטה.
מנת הטרטר (42 ש"ח) הגיעה ראשונה, והיא היתה בחירה מצוינת (טוב, נו.. גם ביצוע מצוין של המטבח). זו היתה מנה נדיבה של דג (כפי שהיטיב לנסח זאת הינשוף, "לא צריך להתאמץ כדי להצליח להעמיס על המזלג חתיכות של דג"), מלאה בטעמים מרעננים וגם בקלישאה של "שילוב מרקמים", אך הפעם באמת בצדק. מצד אחד נבטים טריים של חמניה וצנונית מעקצצת ומצד שני צ'יפס במיה סופר קריספי. מעניין היה לגלות שהטיגון מעצים עוד יותר את הטעם הייחודי של הבמיה.
המנה הבאה היתה כאמור פולנטה (42 ש"ח) עם מי שהפכו להיות בנות הלוויה הכמעט בלעדיות שלה - פטריות. מנה קלאסית שאינה מתיימרת לחדש ובעיקר מבוצעת היטב. הפולנטה הגיעה במרקם גס וכייפי עם חתיכות בולטות של תירס, ומעליה ראגו פטריות עם שמן כמהין. החיסרון היחיד והקטן של המנה הוא העובדה כי מדובר במנה חורפית. לא הבחירה הראשונה שלי בבניית תפריט קיץ, אבל היי! עוד חודשיים החיסרון יהפוך ליתרון.
בין המנות הראשונות למנות העיקריות, התוודענו ל"נוהל דלידה": פינוק על הבית של צ'ייסר מעורב של קמפרי עם וודקה (40 אחוז אלכוהול) שהמקום מכין בעצמו. שילוב שעוד לא ניסיתי, והתגלה כמוצלח. הוודקה (טעמתי אותה גם נקיה) מחליקה בגרון.
אחת המנות העיקריות שהזמנו היתה מתוך תפריט הספיישלים של אותו ערב: נתח שפונדרה בבישול ארוך המוגש לצד חסה מעושנת ובליווי לחם דגנים טרי. ההגשה, יחד עם הממרחים שהגיעו עימה, רומזים לך בבוטות: תרכיב אותי. לבצוע מן הלחם, למרוח עליו סחוג, להניח עלה חסה ומעל לכל להניח בנדיבות מן הבשר שפורק לסיביו.
באופן מפתיע (ולא לרעה) המנה, גם הבשר, הגיעה בטמפרטורת החדר. הממרחים היו סחוג שהוכן במקום וחרדל. הסחוג היה טעים, אך לא מספיק חריף לחיכי (עניין של העדפה אישית). היתה לנו בעיה קצת עם הממרח שהוגדר כ"חרדל". לא משום שהוא לא היה טעים. הוא היה טעים והלך מצוין עם הבשר והלחם, אלא ש... לא היה לו ממש טעם (או צבע) של חרדל. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שמדובר בויניגרט סמיך.
המנה העיקרית השניה היא סטייק מינוט עם שפצלה וקרם שורשים (132 ש"ח). ארבע חתיכות של פילה בקר בעובי שבין הדק לעבה, עשויות במידה הנכונה, מונחות על ערימה ענקית של שפצלה המוקפץ עם שום ובצד קרם שורשים (עם טעם וצבע דומיננטיים של בטטה). המנה כולה היתה עשירה בטעמים של רוזמרין וטימין. מנה מוצלחת, אבל סובלת קצת מחוסר פרופורציות. יחסית לכמות הבשר, יש המון שפצלה. המון. איזון הטעמים בין שלושת המרכיבים קצת נוטה לרעת השפצלה. קרם השורשים והבשר עשירים בטעמים נורא בולטים ומודגשים. השפצלה לעומתם הרגישו מעט תפלים. עם זאת, לאחר שמסיימים לאכול את הבשר, ומתפנים לנשנש את השפצלה (באמת שאי אפשר להפסיק לאכול אותו), מבחינים בטעמים (העדינים יותר) שעוטפים אותו באהבה.
לקינוח הזמנו מוס שוקולד (36 ש"ח) מושחת שמגיע עם טווילים של שוקולד מריר משובח וממכר, קראמבל אגוזי לוז ובננות מיובשות.
אם אני צריך לסכם, אזי אבחר לומר כי "דלידה" היא מפלט. מפלט מרחוב זבולון אשר זוכה לטיפול קוסמטי כירורגי, מפלט מהחום ומפלט מהשגרה, במיוחד עבור אלו המגיעים אליה מהצפון הישן של העיר. המקום שם לעצמו למטרה לארח ביד רחבה ובזרוע נדיבה. המנות גדולות ומפנקות, מבוססות על חומרי גלם טובים וגורמות להנאה גדולה. בלי גימיקים ובלי יותר מדי גבעולים של אפונה ריחנית. רק עם תשוקה אמיתית לאוכל טוב ולאנשים.
כך סיימנו את הערב; מבושמים מאלכוהול (ותודה למלצרית שנהנתה להוריד איתנו צ'ייסרים) ועם שמחה בבטן, מוכנים להתחיל עוד שבוע חדש. אפילו היה מקום במונית השירות הראשונה שעברה שם ולקחה אותנו חזרה מעבר לחומה בצפון.
התיישבנו, הינשוף ואני, בחצר של דלידה. היה כאמור חם, אבל סברתי כי החצר היא המקום המתאים לחוות את החמארה הזו. מדובר בחצר קטנה למדי מוקפת קירות גבוהים עם וייב חזק של דרום העיר. אני מבין את הרצון לייצר אוירה לא מחייבת (אוירה שאיפשרה לי להגיע למקום בכפכפים וגופיה), אבל אני חושב שכן היה ראוי לראות שם מעט יותר השקעה, מעט יותר תאורה ובעיקר יותר מהמוסיקה המצוינת שהתנגנה דווקא בפנים המסעדה. אגב, פנים המסעדה מצטיין בעיצוב מוצלח מאוד; מדובר בעיצוב כאילו-לא מוקפד עם רהיטים ישנים מבית סבתא (מי אמר וינטאג'?). ראינו, ועדיין רואים, לא מעט מקומות כאלה, אבל המקום בכל זאת מצליח להבריק עם יציאות מעניינות. כמו למשל תפריטים הכתובים על גבי גלילי נייר מאסיביים התלויים על הקיר.
על מנת להילחם בחום הערב, הזמנו קנקן קוקטייל על בסיס אפרול. קנקן של קוקטייל - גאוני. למה אין את זה בכל מקום?
עם קוקטייל ביד, התחלנו להתעמק בתפריט. התפריט מחולק לארבעה חלקים: מאזטים (12-23 ש"ח), מנות "כמעט גדולות" (מתאימות מאוד למרכז השולחן כ-Sharing, מחירן נע בין 32 ל-58 ש"ח), מנות "גדולות" (מנות עיקריות, 48-132 ש"ח) וקינוחים (32-36 ש"ח).
בחרנו להתחיל עם 2 מנות כמעט גדולות: טרטר מוסר ים ופולנטה.
מנת הטרטר (42 ש"ח) הגיעה ראשונה, והיא היתה בחירה מצוינת (טוב, נו.. גם ביצוע מצוין של המטבח). זו היתה מנה נדיבה של דג (כפי שהיטיב לנסח זאת הינשוף, "לא צריך להתאמץ כדי להצליח להעמיס על המזלג חתיכות של דג"), מלאה בטעמים מרעננים וגם בקלישאה של "שילוב מרקמים", אך הפעם באמת בצדק. מצד אחד נבטים טריים של חמניה וצנונית מעקצצת ומצד שני צ'יפס במיה סופר קריספי. מעניין היה לגלות שהטיגון מעצים עוד יותר את הטעם הייחודי של הבמיה.
המנה הבאה היתה כאמור פולנטה (42 ש"ח) עם מי שהפכו להיות בנות הלוויה הכמעט בלעדיות שלה - פטריות. מנה קלאסית שאינה מתיימרת לחדש ובעיקר מבוצעת היטב. הפולנטה הגיעה במרקם גס וכייפי עם חתיכות בולטות של תירס, ומעליה ראגו פטריות עם שמן כמהין. החיסרון היחיד והקטן של המנה הוא העובדה כי מדובר במנה חורפית. לא הבחירה הראשונה שלי בבניית תפריט קיץ, אבל היי! עוד חודשיים החיסרון יהפוך ליתרון.
בין המנות הראשונות למנות העיקריות, התוודענו ל"נוהל דלידה": פינוק על הבית של צ'ייסר מעורב של קמפרי עם וודקה (40 אחוז אלכוהול) שהמקום מכין בעצמו. שילוב שעוד לא ניסיתי, והתגלה כמוצלח. הוודקה (טעמתי אותה גם נקיה) מחליקה בגרון.
אחת המנות העיקריות שהזמנו היתה מתוך תפריט הספיישלים של אותו ערב: נתח שפונדרה בבישול ארוך המוגש לצד חסה מעושנת ובליווי לחם דגנים טרי. ההגשה, יחד עם הממרחים שהגיעו עימה, רומזים לך בבוטות: תרכיב אותי. לבצוע מן הלחם, למרוח עליו סחוג, להניח עלה חסה ומעל לכל להניח בנדיבות מן הבשר שפורק לסיביו.
באופן מפתיע (ולא לרעה) המנה, גם הבשר, הגיעה בטמפרטורת החדר. הממרחים היו סחוג שהוכן במקום וחרדל. הסחוג היה טעים, אך לא מספיק חריף לחיכי (עניין של העדפה אישית). היתה לנו בעיה קצת עם הממרח שהוגדר כ"חרדל". לא משום שהוא לא היה טעים. הוא היה טעים והלך מצוין עם הבשר והלחם, אלא ש... לא היה לו ממש טעם (או צבע) של חרדל. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שמדובר בויניגרט סמיך.
המנה העיקרית השניה היא סטייק מינוט עם שפצלה וקרם שורשים (132 ש"ח). ארבע חתיכות של פילה בקר בעובי שבין הדק לעבה, עשויות במידה הנכונה, מונחות על ערימה ענקית של שפצלה המוקפץ עם שום ובצד קרם שורשים (עם טעם וצבע דומיננטיים של בטטה). המנה כולה היתה עשירה בטעמים של רוזמרין וטימין. מנה מוצלחת, אבל סובלת קצת מחוסר פרופורציות. יחסית לכמות הבשר, יש המון שפצלה. המון. איזון הטעמים בין שלושת המרכיבים קצת נוטה לרעת השפצלה. קרם השורשים והבשר עשירים בטעמים נורא בולטים ומודגשים. השפצלה לעומתם הרגישו מעט תפלים. עם זאת, לאחר שמסיימים לאכול את הבשר, ומתפנים לנשנש את השפצלה (באמת שאי אפשר להפסיק לאכול אותו), מבחינים בטעמים (העדינים יותר) שעוטפים אותו באהבה.
לקינוח הזמנו מוס שוקולד (36 ש"ח) מושחת שמגיע עם טווילים של שוקולד מריר משובח וממכר, קראמבל אגוזי לוז ובננות מיובשות.
אם אני צריך לסכם, אזי אבחר לומר כי "דלידה" היא מפלט. מפלט מרחוב זבולון אשר זוכה לטיפול קוסמטי כירורגי, מפלט מהחום ומפלט מהשגרה, במיוחד עבור אלו המגיעים אליה מהצפון הישן של העיר. המקום שם לעצמו למטרה לארח ביד רחבה ובזרוע נדיבה. המנות גדולות ומפנקות, מבוססות על חומרי גלם טובים וגורמות להנאה גדולה. בלי גימיקים ובלי יותר מדי גבעולים של אפונה ריחנית. רק עם תשוקה אמיתית לאוכל טוב ולאנשים.
כך סיימנו את הערב; מבושמים מאלכוהול (ותודה למלצרית שנהנתה להוריד איתנו צ'ייסרים) ועם שמחה בבטן, מוכנים להתחיל עוד שבוע חדש. אפילו היה מקום במונית השירות הראשונה שעברה שם ולקחה אותנו חזרה מעבר לחומה בצפון.
