תשכחו ממצה: לחם שטוח כשר לפסח וטבעוני

לחם חומוס שטוח הוא אוכל רחוב נפוץ ברחבי אגן הים התיכון, ופסח הוא בהחלט הזדמנות לעשות לו עלייה. בונוס: בסוף יש גם הצעה כיצד להפוך אותו לארוחת בוקר צבעונית



למנה הזו יש גרסאות שונות בשמות שונים ברחבי האגן התיכון, כמו בספרד ואיטליה. בניס המנה הזו מוכרת כאוכל רחוב תחת השם סוקה, ומגישים אותה כמעט בלי תוספות. מצורפת כאן הצעת הגשה שהופכת אותה למנת בוקר או בראנץ' כייפית במיוחד. היתרונות: טבעוני, מתאים לנמנעים מגלוטן, ובאופן כללי מזין בזכות רמת החלבון הגבוהה שבקמח החומוס ומשביע מאוד.

ללחם השטוח (עבור 2 יחידות בקוטר 18-20 ס"מ):

1 כוס (125 גרם) קמח חומוס
2 כפות שמן זית
1 כפית מלח דק
1 כפית פלפל שחור או לבן
1 כוס מים

הצעת הגשה (2 מנות):

1 אבוקדו קלוף וחתוך לאורך לפרוסות עבות
1 כף שמן זית
2 גבעולי קייל, קצוצים ל"שערות" דקות
2 צנוניות, שטופות ופרוסות דק מאוד (אפשר עם קולפן)
מיץ מ-1/2 לימון
2 ביצים
קורט מלח אטלנטי ופלפל שחור


אופן ההכנה:

מחממים תנור לחום מקסימלי על מצב גריל. מניחים מחבת (שמתאימה לשימוש בתנור) במסילה העליונה של התנור. בקערה, מערבבים את קמח החומוס, כף אחת של שמן זית, המלח והפלפל. מוסיפים בהדרגה תוך כדי ערבוב את המים עד שמתקבלת מסה אחידה ויחסית דלילה (מרקם של בלילה של פנקייק). פותחים את התנור, משמנים היטב בשמן זית את המחבת וסוגרים חזרה. המחבת והשמן צריכים להיות חמים כך שהתחתית של הלחם לא תדבק לכלי וכן שיווצרו מעט בועות אויר בלחם. לאחר כשתי דקות, מוציאים בזהירות את המחבת ושופכים אליה חצי מכמות המסה. משטחים עם כף או לקקן, ומחזירים מיד לתנור. אופים במשך 10 דקות לפחות, עד שהשוליים משחימים היטב, אפילו משחירים מעט. מוציאים, וחוזרים על הפעולה עם המסה שנותרה. אם החלק העליון משחים מדי והלחם עדיין לא מוכן (לח מדי בפנים), אפשר להוריד את המגש לאמצע התנור על מנת שלא יישרף.

הצעת הגשה: מחממים על אש גבוהה מחבת פסים. משמנים את פרוסות האבוקדו (ולא את המחבת) בשמן זית, ומניחים במחבת. צולים היטב מכל הצדדים, כך שיתקבלו פסים יפים (כמו בתמונה).

בקערה מערבבים את שערות הקייל והצנוניות עם מיץ הלימון, ומתבלים מעט במלח ופלפל. הקייל יחסית מריר, והלימון מאזן אותו. מניחים לסלט לשבת מעט כדי לספוג את הטעמים. במקביל, מכינים ביצי עין עד למידת העשייה שאוהבים.
הרכבת המנה: מעבירים את הלחם השטוח בעדינות לצלחת מתאימה. מניחים עליו את הסלטון של הקייל והצנונית, פרוסות האבוקדו הצרובות וביצת העין. מפזרים מעל מעט מלח ים אטלנטי ופלפל שחור גרוס.

ללא גלוטן: עוגיות חומוס שנמסות בפה

עוגיות טחינה הפכו כבר לשגורים בתנורי ארצנו, אבל מה עם עוגיות חומוס? פריכות ונמסות בפה, מצריכות מעט מאוד מצרכים ושלבי הכנה ואין בהן אפילו גרם אחד של גלוטן

העוגיות האלו מזכירות לי את חגיגות החינה המסורתיות במשפחה אשר לכבודן היו מכינים מגוון עצום של עוגיות, ואת אלו אהבתי במיוחד. באופן טבעי, הן מזכירות במרקמן עוגיות טחינה – כלומר פירוריות ויבשות, אך נמסות בחלל הפה ומהוות בנות לוויה מושלמות לקפה או לתה. יש מי שמשלב בהכנתן גם קמח רגיל, אך אלו מכילות אך ורק קמח חומוס, כך שהן מתאימות לנמנעים מגלוטן. בנוסף, ניתן לטבען את העוגיות באמצעות המרת החמאה המומסת בשמן נייטרלי (כמו קנולה).

מתכון לעוגיות חומוס / Ghraiba Homs  

מצרכים (15-20 עוגיות):

2 כוסות (250 גרם) קמח חומוס
1/3 כוס סוכר
1 שקית (10 גרם) סוכר וניל
130 גרם חמאה מומסת

אופן ההכנה:

בקערה, מערבבים את קמח החומוס עם הסוכר וסוכר הוניל. ממיסים את החמאה (במיקרוגל או בסיר קטן), ומוסיפים לקערה. מערבבים היטב עד שהמסה מתאחדת. אם המסה פירורית מדי ולא מתגבשת, מוסיפים עוד חמאה מומסת (בהדרגה) או כף אחת של שמן קנולה.

מחממים תנור ל-160 מעלות. קורצים מהמסה עוגיות בצורות שאוהבים. למשל: כדורים, או לחילופין לגלגל את המסה לגליל בקוטר 2-3 ס"מ, ולחתוך יחידות באורך 4-5 ס"מ (כמו ניוקי גדול). מניחים על גבי מגש אפייה מרופד בנייר אפייה. מכניסים לתנור לאפייה של כ-12 דקות או עד שהעוגיות משחימות. מוציאים מהתנור את המגש, ולא נוגעים בעוגיות. הן רכות מאוד בצאתן מהתנור. מגישים או מאחסנים כאשר הן הצטננו והתקשו.

מה זה טבעוני, מנחם וללא גלוטן? / מתכון לכופתאות חומוס

המתכון מתוך המדור שהתפרסם במוסף גלריה שישי בתאריך ה-2.12.16

עד היום, סבתא שלי, שכבר חצתה את ה-90, אינה מסוגלת לאכול לחם מקמח מלא. מדוע? בשם הגאווה. בימים של אז, הקמח הכהה, בדומה לקטניות הזולות, היה נחשב מנת חלקם של העניים. את מה שלא ידעו אז,  על כמה האוכל הזה טוב לנו, אנחנו משלמים היום ביוקר.

קמח החומוס, המופק מגרגרי חומוס טחונים, הוא דוגמה מצוינת. הוא פופולרי מאוד במטבחים רבים, גם כאלו הנחשבים לכאורה עניים, כמו הודו ופקיסטן. סביב אגן הים התיכון, מיוון ועד ספרד, הוא מרכיב נפוץ גם בסצנת אוכל הרחוב; בין אם מדובר בלחמים שטוחים ודקים או בציפוי פריך לירקות ובשר בטיגון עמוק. היום, לפחות אצלנו במדינתנו, הוא נתפש כבריאותני או מצרך קבוע במזווה של טבעונים, וסובל מדימוי חסר סקס אפיל לחלוטין. גם מחירו היקר, כ-30 שקלים לקילוגרם אחד של קמח, לא תורם לחבלי הקליטה שלו.

וחבל. נכון, הוא בריא מאוד ומתהדר ברמה גבוהה של חלבון, אבל הוא גם טעים מאוד, ולא רק כתחליף לקמח או ביצים. אפשר להכין ממנו מגוון רחב של מאכלים, ושלושה מהם מובאים כאן כדוגמה: עוגיות חומוס טוניסאיות יבשות שנמסות בפה, לחם שטוח שהופך לארוחת בוקר צבעונית וכופתאות טבעוניות ברוטב באק-צ'וי לימוני. אגב מחירו הגבוה: שלושת המתכונים האלו יחד דרשו ממני כ-500 גרם בלבד של קמח חומוס, כך שהוא יקר רק לכאורה.

מתכון לכופתאות חומוס ברוטב עגבניות, באק צ'וי ולימון

מצרכים (כ-15 יחידות):

לכופתאות:
10 גבעולי פטרוזיליה, שטופים היטב
1 בצל בינוני, קלוף
1 תפוח אדמה קטן, קלוף
3/4 כוס (100 גרם) קמח חומוס
1/2 כף כמון טרי טחון
1/4 כוס מים
1 כף שמן זית
קורט מלח ופלפל שחור

לרוטב:
4 צרורות של גבעולי באק-צ'וי (כל צרור מכיל כ-5 גבעולים)
2 עגבניות מגוררות
1 כף שמן זית
1 כף כורכום
2 שיני שום, קלופות ופרוסות דק
2 פרוסות לימון

הכנה:
במעבד מזון, קוצצים דק מאוד את הפטרוזיליה והבצל. מעבירים לקערה. מגררים דק את תפוח האדמה (תפקידו לקשור את הכופתאות, במקום להשתמש בביצים או בגלוטן), ומעבירים לקערה. מוסיפים את קמח החומוס, הכמון, המים, שמן הזית והמלח והפלפל. מערבבים היטב עד לקבלת עיסה אחידה עם ריח של פלאפל. מניחים בצד.

ניגשים להכנת הרוטב: שוטפים היטב את גבעולי הבאק-צ'וי. קוצצים דק (עובי 1/2 ס"מ) את החלק הלבן של הגבעולים. את העלים עצמם קוצצים גס יותר, ושומרים בנפרד מהגבעולים. הם ייכנסו לקראת סוף הבישול. בסיר רחב ושטוח, מעבירים פנימה את העגבניות המגוררות, שמן הזית והכורכום. מדליקים אש בינונית, ומערבבים. מוסיפים את גבעולי הבאק-צ'וי הקצוצים דק, ומערבבים. קורצים מעיסת הכופתאות כדורים קטנים ומניחים בסיר. מוסיפים מים חמים כך שיגיעו עד לחצי מגובה הכופתאות. מוסיפים את פרוסות הלימון ופרוסות השום (אם רוצים יותר טעם לימוני, אפשר להוסיף מיץ לימון מהלימון שנשאר). מביאים לרתיחה, מכסים ומנמיכים את האש. מדי פעם מנערים בעדינות את הסיר כדי לוודא שהכופתאות לא נדבקות לתחתית ושהרוטב עוטף אותן מכל הכיוונים. לאחר כ-10 דקות הופכים את הכופתאות ומוסיפים את עלי הבאק-צ'וי ששמרנו בצד. מכסים. לאחר כ-10 דקות מסירים מהאש, ומגישים. 

הביאו את הסתיו/ מתכונים מאת עודד חצבני

מתוך תפריט עלי הבר: קונפי ארטישוק ירושלמי ועילת'

"יותר ממה שאני מתרגש מדג טרי או נתח בשר מיושן היטב, אני מתרגש מעלים ירוקים של תחילת החורף", כותב השף עודד חצבני (מסעדת כולא) על גבי התפריט המיוחד שבנה סביב עלי הבר של הסתיו. רומנטי משהו, אך הגבה מתרוממת כמעט מעצמה, באופן לא רצוני, כשמבינים שמדובר בעלים הגדלים בצדי הדרך, ואפילו בין אריחי המדרכות. מדוע מגיע להם, הפשוטים לכאורה, תפריט משלהם? 

ההתלהבות המדבקת של חצבני מהעלים היא למרות, ואולי משום, שמדובר ברומן קצר. הוא גילה אותם רק שנה שעברה במהלך שיטוט בשוק ואדי ניסנאס, בו הוא קונה את סחורתו באופן קבוע. "הם שיגעו לי את החושים", הוא מנסה להסביר מה היה שם. "הם מלאים בטעם, והייתי חייב לשחק איתם". כשהוא אומר 'משחק', הוא כמובן מתכוון לבישולים במטבח שלו. הוא נשאר נאמן להגדרה של מטבח מקומי, אבל מותח את גבולותיו כדי למצות עד תום את חומרי הגלם שגדלים פה אצלנו. לא (רק) מטעמי חיסכון סגפני, אלא ממש בבחינת הענקת מהות חדשה. זוית אחרת. תהליך של גילוי. כדי לתת להם חיים חדשים. הכלים שלו הם כמובן הטאבון המהווה את הבסיס של המטבח של כולא ושמן זית. כך למשל הוא גילה שאפשר לזרוק לימונים לטאבון, לשרוף אותם כהוגן ולסחוט את תוכנם שהופך למחית סמיכה עם טעמים מרירים-חמצמצים שמשתלבים באופן טבעי עם שמן זית דומיננטי. בעבר הוא הכין ריזוטו חיטה טבעוני והשתמש בה כתחליף לחמאה וגבינות, והיום הוא מגיש אותה לצד פילה דג מוסר עטוף בעלי חוביזה. 

לימונים שרופים

מתוך תפריט עלי הבר: פילה מוסר ים עטוף בעלי חובזה לצד זית צורי ומשחת לימונים שרופים

השנה הוא כבר הגיע מוכן לסתיו, בציפייה דרוכה לגשם הראשון שיביא איתו את העלים שהוא כל כך נכסף אליהם. ההשראה לבישול עם צמחי בר, וחצבני אינו מסתיר זאת, מגיעה ממסעדת שראביכ בכפר ראמה. או ליתר דיוק, ממי שעומד בראשה - יעקב. עם המעבר לצפון, המסעדה הפכה לעצירת דרך קבועה של חצבני. שם הוא הבין כמה פוטנציאל גלום בעלים הסתמיים למראית עין, ובכלל ברעיון הליקוט (הליקוט בעיניי הוא גלגול מתקדם, או בבחינה מסוימת אולי דווקא התשתית, של "מטבח מקומי". רנה רדזפי השף של נומה עשה ממנו קריירה לא רעה). בשאר הארץ העלים האלו עוד לא זכו לתהילה, אולי למעט החוביזה או הסבאנח המוכר כתרד טורקי. לעומת זאת, הם מהווים חלק בלתי נפרד מהמטבח הערבי, בעיקר של צפון הארץ, זה שלצערי נוטים לכבסו ולכנותו "מטבח גלילי". אבל לא חצבני. כמו שם מסעדתו הנכתב הן בשפה העברית והן בשפה הערבית, כך גם בתוך התפריט עצמו שמות ומושגים כתובים גם כן בערבית. יש בכך משום הצהרה שקטה שמתנגדת לניכוס, ובעיקר מבליטה את המסעדה בין כל הפסאודו-מקומי שמתחולל כאן. 

מתוך תפריט עלי הבר: טרטר בקר, ג'רג'יר, חובזה, עילת' ואיולי זית צורי על פיתה צלויה

התפריט מוגש במהלך נובמבר-דצמבר, או עד שהעלים ייכנעו לחורף. חצבני משתף כאן שני מתכונים ממנו: סלט עלי בר ופקיילה (או בקיילה) סבאנח. בהמשך הפוסט ניתן למצוא מגדיר לכמה מעלי הסתיו שנכתב בעזרתו של יתיר שדה, מומחה לליקוט מקומי. 

סלט עלי בר, גרגרי חומוס, כמון

משרים 1/2 כוס גרגרי חומוס מסוג הדס בשפע מים למשך לילה שלם. למחרת, מסננים את המים. ממלאים סיר במים חדשים, ומבשלים את גרגרי החומוס כשעה (או עד שמתרככים). מסירים מן האש, ומסננים את המים. מערבבים עם כפית כמון ו-2 כפות שמן זית. ניתן לאחסן במקרר עד הרכבת הסלט (הגרגרים לא צריכים להיות חמים).

אוספים 6-7 עלים מכמה שיותר סוגי עלי בר: חובזה, ג'רג'יר, עילת', סבאנח (תרד טורקי/בר), חמציץ וכל עלה אחר שלא מחייב בישול. מניחים את העלים זה על גבי השני, וחותכים ל"שערות" דקות (או פשוט קוצצים). 

הרכבת הסלט: מערבבים את "שערות" העלים יחד עם גרגרי החומוס (זו כמות גדולה של חומוס, ולכן ניתן לשמור חלק לפעם הבאה ולשים בסלט כמה שאוהבים). סוחטים מעל חצי לימון ומתבלים במלח ושמן זית. מערבבים, ומגישים מיד.

בקיילה סאבנח / תרד טורקי

סבאנח, המוכר יותר כתרד טורקי, קצוץ יחד עם בצל ומחכה להיכנס לייבוש ארוך בטאבון

הבקיילה, (או פקיילה, כפי שאני רגיל לקרוא לה), של כולא מעט שונה ממה שרובנו רגילים. חצבני מכין אותה מתרד טורקי, ואליו הוא מוסיף גם בצל. הפקיילה המקורית, לפחות זו שאני מכיר, מורכבת מעלי תרד, מנגולד או סלק בלבד.

קוצצים גס ערמה גדולה (3-4 זרים) של תרד טורקי (סבאנח טרי) שטוף היטב. קולפים 4 בצלים סגולים בינוניים, וקוצצים אותם דק. מחממים 2 כפות שמן זית בסיר גדול על אש נמוכה. מוסיפים את הבצל, מערבבים מעט. כאשר הבצל מתחיל להזהיב מעט, מוסיפים בהדרגה את התרד הקצוץ. לא להיבהל מהנפח או הכמות של התרד. הוא מאבד את נפחו יחסית מהר. כמו כן, צבעו יהפוך בזמן הבישול מירוק בהיר לירוק כהה מאוד על גבול השחור. 

מאחר ותרד טעים ואכיל גם כשהוא חי (כלומר, ללא בישול), ניתן לעצור בכל שלב את הבישול. עם זאת, מומלץ לבשל את העלים לפחות שעתיים עד השחרה וריכוז הטעמים. מומלץ להוסיף מלח רק בסוף (זאת מאחר ואנחנו למעשה מצמצים את התרד, ולכן הוספת מלח בהתחלה עלולה להביא לתוצאה מלוחה מדי). 

מסירים מהאש. ניתן לחמם את התערובת בעת הצורך בכל רגע, לאכול אותה לבדה, להוסיף לתבשילי בשר או להניח על גבינת לאבנה עם שמן זית (כמו בתמונה). 

להכיר ולאכול: מגדיר עלי הסתיו

لسينة לְסַיְינָה  

זוהי המרווה הירושלמית, ובערבית היא מכונה "לשון" בשל צורתה וחספוסה. למרות שמה העברי המבלבל, טעמה אינו מזכיר כלל מרווה. מתאימה מאוד להכנת ממולאים. מילה מיתיר: המרווה הירושלמית היא ממשפחת השפתניים, ואין להתבלבל עם הצמח הקרוי "לשון הפר", שהוא בכלל ממשפחת הזיפניים. הערבים קוראים לשני הזנים "ליסן", ולכן כנראה מפה הבלבול בין השניים. יש מחלוקת האם לשון הפר ראוי לאכילה בין המגדלים, אבל יתיר סבור שאין בסיס לחשש. 

מתוך תפריט עלי הסתיו: מוח עגל, לסיינה ורוטב לימוני

علت   עילְת'

זהו עולש הבר, והוא מאופיין בפריכות עדינה וגבעול לבן בעל טעמים מרירים. אידיאלית לסלטים או תבשילים. חצבני מבקש להדגיש כי אין צורך באמת לחלוט את העלים, כפי  שרבים סבורים שיש לעשות לפני האכילה על מנת להוציא מהם את המרירות. מילה מיתיר: זהו האב הקדמון של האנדיב, ובתלמוד קוראים לו אנדיבה. האנדיב מגודל בתנאים אחרים ובעזרת פטנט הצליחו לגרום לגדל את עליו בצורה צפופה יותר. 

עילת'

جرجير ג'רג'יר 

נראה לכם מוכר? הג'רג'יר הוא באמת קרוב משפחה של הרוקט והארוגולה, אבל מוצלח מהם בזכות טעם דומיננטי יותר ומרקם עדין שחצבני מתאר כ"משי". נהדר לסלטים טריים או תבלין לתבשילים שונים. 

 سبانخ סבאנח

כאמור, סאבנח היא המילה הערבית לצמח שידוע בעברית כתרד טורקי או תרד הבר. ניתן לאכול גם את עליו וגם את גבעוליו, ובדומה לתרד הניו-זילנדי השכיח יותר - גם הוא מאבד מנפחו בצורה משמעותית כריאקציה לחום. אפשר כמובן לאכול אותו טרי או להכין ממנו תבשילים ארוכים ואיטיים כמו הפקיילה. מילה מיתיר: צמח זה גדל בלאדי, אך למעשה הוא אינו צמח בר. קרוב משפחתו, שכן גדל בר בארץ, נקרא סלק מצוי (או בערבית - סילק). 

خبّيزه   חלמית 

ידועה יותר בשם חוביזה. מאופיינת בעלים בשרניים עם "טעם של אדמה", כדברי חצבני. מתאימה למאכל טרייה עם מעט שמן זית ולימון או מבושלת (למשל, להשתמש בה במקום תרד במנות מסוימות). בכולא החובזה מוגשת עם טרטר בקר, כחלק מהמילוי של הפורקטה או כמעטפת לפילה מוסר. מילה מיתיר: החוביזה נפוצה בכל החבל הים-תיכוני, במיוחד במקומות שעברו עיבוד חקלאי אינטנסיבי מאחר שזהו צמח שמאוד אוהב חנקן באדמה (לכן ניתן למצוא אותו בחורבות ששימשו כשדות חקלאיים, אבל גם כרפתות או לולים). אפשר להיתקל בו בכל הארץ, אפילו בתל אביב. לצורך העניין, בגבעת נפוליאון ברמת גן יש ממנו המון. 

הטאבון של כולא

לחם הום-מייד שנאפה בטאבון של כולא

מתכון ל"חומוס" שעועית

זוהי גרסה פשוטה בהרבה למנה הרומנית המוכרת, ולמעט ההשרייה הממושכת של השעועית כמעט ואינה מצריכה מרכיבים רבים או עבודה מסובכת. אני נוהג לשלב מספר צבעים של שעועיות בהכנת המנה הזו כדי להוסיף עניין וערכים תזונתיים. אפשר כמובן להשתמש בסוג אחד בלבד

מצרכים:
עבור 2-4 סועדים

1 כוס שעועית לבנה יבשה
1 כוס שעועית אדומה ו/או מנומרת יבשה
3 עלי דפנה
4 שיני שום קלופות
קורט מלח ופלפל שחור גרוס

להגשה:

2 בצלים פרוסים לטבעות
3 כפות קמח (לא חובה)
2 כפות שמן קנולה
1 כפית כורכום
8-10 גבעולי עירית קצוצים
שמן זית


אופן ההכנה:

משרים את השעועיות בשפע מים למשך 24 שעות. מידי כמה שעות מחליפים את המים. לאחר מכן, מבשלים את השעועית בשפע מים למשך שעתיים לפחות (עד ריכוך מלא) ביחד עם עלי הדפנה. בזמן הבישול, יש לקפות (להסיר באמצעות כף) את ה"קצף" שמצטבר בראש הסיר.

בסיום הבישול, מסננים את מי הבישול (שומרים 1 כוס מהם בצד), ומעבירים את השעועית למעבד מזון ביחד עם שיני השום. מפעילים את מעבד המזון ובהדרגה מוסיפים ממי הבישול עד שמתקבל מרקם חלק וסמיך. מתבלים במלח ופלפל, ומפעילים שוב למספר שניות. טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.

מניחים את פרוסות הבצל בקערה ומעבירים פנימה את הקמח. מערבבים על מנת לקמח את כל הפרוסות (הקימוח מעניק פריכות לבצל בזמן הטיגון, אך הוא לא הכרחי). מחממים את השמן במחבת, ומעבירים אליה את פרוסות הבצל. מוסיפים כפית כורכום, ומערבבים. ממשיכים לטגן (מדי פעם חשוב לערבב) עד להזהבה.

הגשה: מניחים  מן החומוס על צלחת רחבה, יוצקים מעט שמן זית, מפזרים עירית קצוצה ואת הבצל המטוגן.

לטור המלא כפי שהתפרסם בהארץ, לחצו כאן.

למתכון שעועית קונפי ובוטרגה, לחצו כאן. 

חלום ליל קיץ

הסופ"ש נדדתי הרחק מתל אביב אל תוך ליבה של ראשון לציון. נחתתי היישר בביתה של אישה יקרה אשר נושא הבריאות יקר לליבה. הצצה חטופה למקרר חשפה כמויות לא מבוטלות של קטניות, ירקות ועשבי תיבול. הצצה נוספת למזווה חשפה מוצרי מזון אורגנים, שמני זית ואבוקדו ובעיקר את העדרו של הגלוטן. כאשר מוצ"ש הגיע, והבריזה הראשל"צית שהנעימה את זמננו לאורך היום שככה, החלטתי על מנה קייצית קרירה, קלילה וכמובן בריאה: סלט לבבות ארטישוק על מצע יוגורט כבשים. 

מצרכים (2 מנות):

• 7-8 לבבות ארטישוק
• גבעול כרישה
• 2-3 גבעולי בצל ירוק
• חופן גבעולי פטרוזיליה
• חופן גבעולי כוסברה
• כוס גרגירי חומוס מבושלים
• חצי לימון
• שמן זית
• יוגורט כבשים
• מלח ופלפל שחור

מכינים את לבבות הארטישוק. במידה ומשתמשים בלבבות ארטישוק קפואים יש לבשלם במים רותחים במשך 7-8 דקות. לאחר מכן מחממים שמן זית במחבת, וחוצים את הלבבות לרבעים

מטגנים את לבבות הארטישוק עד להזהבה

מוסיפים את הכרישה (חתוכה לטבעות) ועשבי התיבול (פטרוזיליה, כוסברה ובצל ירוק קצוצים דק) מערבבים היטב, וממשיכים "להקפיץ" על המחבת למשך כשתי דקות

מוסיפים את גרגירי החומוס וממשיכים בהקפצות

מורידים את המחבת מהאש, וממתינים שיתקרר לטמפרטורת החדר. סוחטים חצי לימון, מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים היטב.

מניחים שתי כפות יוגורט כבשים בכל צלחת

מסדרים את הסלט על גבי היוגורט ומגישים. בתאבון!