צידה לדרך/ ניוקי עם פסטו כוסברה ושקדים

כאשר התחלתי להרכיב את המנה בראש שלי, עלו לי לראש קונטציות של מסע. חשבתי על מועך הפירה וחותך הבצק שעשו את כל הדרך מאיביי (טוב, נו.. סין) אליי לתל אביב. חשבתי על שתי ההשראות המנוגדות לכאורה שהקיפו אותי: איך מצליחים להביא מנה מצפון איטליה עד להודו? כיצד צולחים את המסע הזה? 

ואז הבנתי - בעזרת פשרה, כבוד ועדינות. אין טעם למשוך לשני קצוות מנוגדים, כאשר אפשר לדחוף ביחד למרכז. לעדן את הטעם הדומיננטי של הכוסברה וההל עם שקדים מולבנים ופרמז'ן. להגביר את הווליום של השמנת עם בצל סגול וכורכום. זו מנה שבה כל צד מבין את הצד השני, ותומך. מחזק ומדגיש את הטעמים של האחר. לפעמים על חשבון מרכיבים שמאפיינים אותו ולפעמים באמצעות שמירה על מאפיינים אחרים. מנה שבה יש שני צדדים ברורים, אבל יש בה גם דיפוזיה נכונה. אפילו, רחמנא ליצלן,  עיגלתי פינות ולא ייבשתי את תפוחי האדמה בתנור טרם הכנת הניוקי. ועדיין, הניוקי יצאו כעננים רכים. אולי בזכות מועך הפירה החדש, ואולי כי לא התעקשתי.

זו אינה מנה של פגישה ראשונה. לא רק בגלל הפסטו שנתקע בשיניים, אלא כי זו מנה של דרך משותפת. מנה שמוגשת בקערה רחבה ועמוקה, כאשר הפסטו מונח בצד הקערה. הטעימה הראשונה היא מעט מהוססת. תופסים ניוקי אחד על המזלג ומחליקים אותו על הפסטו. טועמים. מתחילים לקרב את הפסטו למרכז ולבסוף - מערבבים יחד את כל המרכיבים.  

 פוסט כבד, קצת כמו המנה הזו: ניוקי בשמנת וערמונים עם פסטו של כוסברה, שקדים והל.

מצרכים (2 מנות):

• 4 תפו"א קטנים-בינוניים
• קמח לבן
• חלמון

לרוטב:

• מיכל שמנת לבישול
• חופן ערמונים מקולפים ומבושלים
• 1/2 בצל סגול
• 1/2 כפית כורכום
• 25 גרם חמאה
• מעט מאוד אגוז מוסקט
• מלח ופלפל שחור

לפסטו כוסברה:

• 3 שיני שום
• חופן שקדים מולבנים
• צרור כוסברה
• 4-5 ענפים של פטרוזיליה
• 30 גרם פרמז'ן
• 3-4 תרמילים של הל
• כפית שטוחה של זרעי כוסברה
• שמן זית

אופן ההכנה:

דבר ראשון - מעמידים סיר ומבשלים את תפוחי האדמה עד ריכוך מלא. במקביל, מכינים את פסטו הכוסברה: מכניסים לפוד פרוססור את הכוסברה והפטרוזיליה, השקדים (10-15 שקדים מולבנים), הפרמז'ן, מעט שמן זית (כף-כף וחצי) והשום. 

טוחנים בפולסים עד שמגיעים למרקם הרצוי (משחה עם גרגירים קטנים). שוברים את תרמילי ההל, ושופכים את תוכנם למכתש. מוסיפים גם את זרעי הכוסברה, וכותשים עם העלי. מוסיפים את התערובת לפסטו, ומערבבים היטב. אפשר גם לתת עוד פולס אחד בפוד פרוססור.

לאחר הבישול, בעודם חמים, מקלפים את תפוחי האדמה. כאמור, לרוב יש לייבש את תפוחי האדמה בתנור (כמו שכתבתי בפוסט הזה), אך הפעם בחרתי שלא.

מועכים את תפוחי האדמה לתוך קערה. השימוש במועך הפירה עושה הבדל של שמים וארץ. קראתי על מועך הפירה לראשונה בבלוג היפיפה "Pasta every day", אבל לקחו לי מספר חודשים עד שבאמת רכשתי אותו. היום אני מצטער שלא רכשתי קודם לכן - הניוקי יצאו מושלמים. מוסיפים את החלמון וכ-כוס קמח. אולי קצת פחות. אין כמות מדויקת. לשים היטב, אך לא יותר מדי על מנת שהניוקי לא ייצאו דחוסים. בכל מקרה, מומלץ להרתיח כבר סיר עם מים חמים, ולזרוק לתוכו חתיכה קטנה מהבצק. אם זה לא מתפרק - הבצק מוכן. אם זה מתפרק - מוסיפים עוד קמח.

מקמחים את משטח העבודה.

קורצים כדורים מהבצק, מכדרים אותם על משטח הקמח ו"מנחששים" אותם.

מצמידים 4-5 נחשים, וחותכים אותם עם חותך הבצק. עוד גאדג'ט (זול) ששיפר את הכנת הניוקי.

עריכה וצילום: עמרי יניב

נותנים לניוקי לנוח קצת, ואם עדיין לא הרתחתם סיר עם מים - זה הזמן. במחבת עמוקה מתחילים להכין את הרוטב: מחממים את החמאה, ומאדים בתוכה את הבצל. לאחר דקה-שתיים מוסיפים את הערמונים והתבלינים (כורכום, אגוז מוסקט, מלח ופלפל שחור גרוס). מערבבים, ולאחר מכן מוסיפים את השמנת לבישול. מסמיכים את הרוטב על אש קטנה, ומדי פעם מערבבים. מתחילים להכין את הניוקי. זורקים אותם בקבוצות קטנות לסיר המבעבע, וברגע שהם צפים - מעבירים אותם לרוטב. אם הרוטב יצא סמיך מדי, אפשר לדלל אותו מעט עם מי הבישול של הניוקי.

מגישים בקערות עם הפסטו בצד. בתאבון!