"יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי"
ראש השנה, למרות שהוא מזכיר לי את יום כיפור שמתקרב, הוא אחד החגים האהובים עליי. מדוע?אולי זו המשמעות הסימבולית שלו. לעצור שניה, להסתכל אחורה ובעיקר להביט קדימה. המשפט שנצרב אצלי מתוך התפילה בערב החג ומלווה אותי לאורך השנה הוא, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". שנה היא פרק זמן ארוך דיו שבו קורים לא מעט דברים. ראש השנה הוא למעשה ההזדמנות שלנו לשים מאחורינו את הדברים שפחות עשו לנו טוב ולשאוף קדימה אל עבר האיחולים שלנו אל עצמנו, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. אנו מבצעים החלטה מודעת לגבי הכיוון אליו אנו הולכים ומה אנו רוצים. ההחלטה היא שלנו האם לשקוע בעבר או האם לייצר לנו עתיד חדש.
הסבר נוסף לחיבה המיוחדת לראש השנה יכול להיות גם טמון בכמות הסוכרים הנצרכת במהלכו הגורמת לשחרור מוגבר של דופמין במוח. סדר ראש השנה הוא סמלי ומתוק במיוחד: מברכים "המוציא" עם חלה מתוקה וסוכר (במקום מלח), טובלים תפוח בדבש ופשוט מפזרים סוכר כמעט על כל סימני הברכות.
כל עדה עושה את סדר ראש השנה מעט שונה. גולת הכותרת של סדר ראש השנה מבחינתי היא הברכות על ה"קרא" (דלעת) ועל "כרתי סילקא" (עלי תרד או מנגולד), זאת בזכות אופן הגשתם. אמא שלי נוהגת להכין אותם בצורה מיוחדת כפי שנהגו במחוזות מסוימים בטוניס: פרוסות דלעת ועלי תרד בציפוי קמח וביצה אשר נכנסים לטיגון עמוק (אלא מה) ונספגים ב"מי דבש" (הסבר בהמשך). שאריות הביצה והקמח, ששימשו להכנת הציפוי הפריך, עוברים הסבה לצורך הכנת סימן נוסף בסדר הברכות (לפחות בקרב העדה שלנו): לביבת שום מתוקה.
שנה טובה ומתוקה!
מצרכים (לפי כמות האורחים על שולחן החג):
- דלעת (250 גרם יכולים להספיק)
- עלי תרד (כפול מכמות האורחים - כולם ירצו לנשנש יותר)
- 2 שיני שום
- קמח
- ביצה טרופה
- שמן לטיגון
- מי סוכר: 3/4 כוס מים, 1/2 כוס סוכר ו-2 כפיות מיץ לימון
אופן ההכנה:
- מנקים וקולפים את הדלעת, ופורסים אותה לפרוסות ריבועיות דקות.
- מכינים 2 קערות: אחת עם קמח ואחת עם ביצה טרופה.
- מחממים שמן במחבת עמוקה.
- מקמחים פרוסת דלעת, טובלים בביצה הטרופה (מכסים היטב משני הצדדים) וזורקים (לא באמת לזרוק) לשמן החם.
- בצורה דומה, מטגנים גם את עלי התרד.
- לאחר שמסיימים לטגן, מכינים את לביבת השום: כותשים 2 שיני שום ומוסיפים לביצה הטרופה. מוסיפים בהדרגה מן הקמח (עד שמתקבלת עיסה סמיכה מאוד), ובוחשים. זורקים (שוב, לא באמת לזרוק) את העיסה לשמן, ומטגנים משני הצדדים.
- בסיר קטן נפרד מחממים את המים, הסוכר והלימון עד שהסוכר נמס לחלוטין.
- מסדרים את המטוגנים על גבי צלחת רחבה, ומזליפים מעל הכל את מי הסוכר.
הערה קטנונית: בהוראות הכנה כתוב "עלי סלק", כאשר הכוונה היא ככל הנראה ל"עלי תרד".
השבמחק