לאכול את התפוח, ולהשאיר אותו שלם/ המלצות למסעדות בניו יורק, חלק א'

ניסיתי לאכול את כל מנהטן, ונכשלתי.

במקור הייתי אמור לנסוע לניו יורק לשבוע אחד בלבד, אך ככל שהתווספו המלצות על גבי המפה שבניתי לכבוד הטיול, גברה בי ההבנה שאצטרך להאריך את השהייה.

אם כך, בלית ברירה, נסעתי לשבועיים במטרה מאוד ברורה: לאכול. אם לסטות רגע מהנושא, אעיד על עצמי שלפעמים נדמה לי שאני נהנה יותר מעבודת התחקיר בנוגע לאיפה לאכול ולאן ללכת יותר מאשר הנסיעה בפועל. דיברתי עם לא מעט Foodies נלהבים, דיילים לשעבר ומקומיים, הצלבתי מידע ויצרתי לי מפה עם לא מעט נקודות ציון. האמת שהמפה הזו המחישה לי את הפתגם המפורסם "מרוב דובים לא רואים את היער", שכן במקום מפה של מנהטן קיבלתי גוש ענק שמורכב מאינסוף נקודות צבעוניות. אבל הייתי רגוע. שילבתי בין הספונטניות לבין התכנון המקדים האובססיבי, יש שיגידו חולני, בצורה מושלמת. לא לדעת לאן אני מגיע בכל יום, אבל לדעת שלא משנה לאן אגיע - אדע היכן לאכול.



כפי שפתחתי, לא הצלחתי לאכול בכל מקום שבו רציתי. מסתבר שלקיבה וגם לארנק יש קיבולת שלא תמיד ניתן לחרוג ממנה, אבל אני האחרון להתלונן. מנהטן טעימה, כייפית, מושחתת, נהנתנית, מדויקת וגם מוגזמת. היא מאפשרת לך לחוות עולמות שלמים במרחק פסיעה. המוזר הוא המוכר, והמקומי נדיר. אפשר לחוות את מנהטן בדרכים רבות, ואני בחרתי לנסות לאכול אותה.

חוויתי אותה דרך לינה אצל חברים בברוקלין, סוויטה משודרגת ב-Midtown וגם דירה באמצע צ'לסי. המסקנות: ברוקלין אדירה, לפחות באיזורים בהם הייתי. מבנים נמוכי קומה עם שכנים נחמדים, בתי קפה, מסעדות לא שגרתיות ואוירה שכונתית שאופפת את כל האזור. מלון הוא אופצית לינה מפנקת אך יקרה ועל מנת לחוות באמת את מנהטן אני ממליץ על שכירת דירה. נפלנו על דירה מגניבה עם פרטי עיצוב לא שגרתיים. ממול היה לנו את הקפה הקבוע של הבוקר, סאב-ויי מעבר לפינה והיי ליין במרחק הליכה.

אם בתחילה נשברו לנו הרגליים בניסיון לראות את הכל, הלינה בתוך מנהטן שינתה את המצב המנטלי ואיפשרה לנו להוריד הילוך. כלומר, לא להתרגש אם לא נראה את הכל ופשוט להנות ממה שעושים באותו רגע. לחיות כמה ימים בסרט שאנחנו עלק מקומיים. אבל זהו לא פוסט סיכום טיול, אלא פוסט המלצות על מקומות טובים לאכול בהם בניו יורק. שנתחיל?

המלצות למסעדות ואוכל טוב בניו יורק - חלק א' 

(הקליקו על שם המסעדה בכותרת על מנת להגיע לאתר שלה)

Scalino 

הגענו לברוקלין הלומי שעות טיסה בשעת ערב מאוחרת, ובמזל הספקנו לתפוס את המסעדה לפני הסגירה. מדובר בטרטוריה איטלקית עם קירות חשופי לבנים אדומות ומלצריות צעירות עם מבטא זר. בניגוד לרוב המקומות בשאר הטיול, אל המקום הזה הגענו במקרה בשל קרבתו לבית המארחים בתוך שכונה מקסימה בברוקלין.

נראה כי כל העובדים במקום קשורים אחד לשני בקשר משפחתי כלשהו, תחושה אשר מוסיפה מימד רגשי ומנחם נוסף למקום. זו מסעדה קטנה ומשפחתית עם שירות חביב ומחויך שמצד שני גם לוקח את עצמו מאוד ברצינות. לצד התפריט הקבוע ישנו תפריט ספיישלים שמתחלף מדי יום ומוצג על גבי לוח גיר על אחד הקירות. בנוסף, המקום מציע עסקית בשעות הצהריים.

הפסטה נעשית במקום, ובעת ההגשה מגרדים עבורך פרמז'ן וגורסים פלפל שחור. מנחם וחם, כבר אמרתי? הזמנתי רביולי במילוי ריקוטה ותרד ברוטב על בסיס שמן זית ומרווה. נימוח, מדויק וטעים. בדיוק מה שצריך לפני השינה וכדי להתחיל את החופשה הקולינרית ברגל ימין.

במידה ואתם באזור, אז מומלץ מאוד.

Hanco's

סדוויצ'יה ויאטנמית שמגישה גם סלטים ומרקי נודלס. המקום לא שווה ציון מיוחד (אבל אולי באשמתנו כי למרות שהם ידועים בסנדוויצ'ים שלהם, הזמנו בכל זאת סלט עוף צלוי שהיה מאכזב, חסר טעם ונראה שהעוף היה באיכות קצת ירודה), אבל שווה להתעכב על התה שהם מגישים במקום: Bubble Tea. גם בצ'יינה טאון אפשר למצוא כאלה, ועם כמה שזה מוזר - זה טעים וכייפי בפה. מדובר בתה קר, לרוב על בסיס חלב, עם כדוריות טפיוקה בטעמים. שותים את התה עם קשית רחבה אשר דרכה עוברות גם הכדוריות האלה שלועסים בפה. לא מצליח להסביר למה, אבל זה משקה שמביא אותך לחייך בלי הפסקה כמו ילד קטן.

The Bagel Hole

כמה כבר טעים יכול להיות בייגל? כאשר היונה, החברה אצלה התארחנו בברוקלין, סיפרה על החור העלוב שמוכר את הבייגל הכי טעים בעולם, הייתי סקפטי, במיוחד כי אני לא חסיד של בייגל באופן כללי. הגענו למקום בשעת בוקר מוקדמת, ועל פי ההנחיות של היונה, ביקשנו בייגל Everything. כלומר, בייגל שיש עליו הכל: מלח, שום, קצח וכנראה גם חומר ממכר כלשהו כי זה פשוט היה אחד הדברים הטעימים שאכלתי (במילוי סלט ביצים נדיב במיוחד).

Eataly

כחובב אוכל איטלקי גדול, חשבתי שאעוף על המקום הזה. בסופו של יום, מדובר במקום מאוד מתויר במדיסון סקוור. מקום גדול עם המון חלקים שונים, וניתן ללכת לאיבוד בו בקלות. לאחר סיבוב קצר במקום ותחושת אבדן במרחב, הסתפקנו בקפה טוב ומאפה (פאן דה שוקולה היסטרי), והלכנו לשבת עם הסנאים בכיכר. לאוהבי המתוק מאוד, יש שם גם חדר שלם שמוקדש רק לנוטלה, אז תנו קפיצה. חזרנו לשם ביום אחר כדי לאכול באחת מהמסעדות במקום, אבל התורים והלחץ בפנים הביאו אותנו להתייאש די מהר. כמו כן, ניתן לקנות במקום פרודוקטים איכותיים (כולל ירקות ופירות, גבינות, ממרחים ושלל חומרי גלם אחרים) וכלי מטבח.

Num Pung

רשת סנדוויצ'יות ויאטנמיות עם תור ארוך ועובדת דלפק שצורחת את מספרי ההזמנות המוכנות. אידיאלי עבור סתימת הרעב במהלך שיטוטים בעיר.

הזמנתי סנדוויץ עוף צלוי עם רוטב צ'ימי (תאילנדי) ותפוח ירוק מוחמץ. טעים וטרי. הינשוף הזמין כריך צמחוני עם כרובית צלויה, אשר ממנו הוא נהנה עד מאוד. על כל שולחן מונח גם רוטב סיררצ'ה לשימוש חופשי. גן עדן.

העיצוב מנסה להיות נאמן לאוכל רחוב במזרח הרחוק, ואפילו הקירות כאילו מלוכלכים וחלקם מעוטרים בגרפיטי צבעוני.

העיצוב הכאילו-מחוספס ומוזנח הוא לא המסמן היחיד לאוכל רחוב במזרח הרחוק, אלא גם ההתנהלות הכללית והחוקים הנוקשים: תור ארוך ועובדי דלפק צעקניים נותנים לך להרגיש שאין זמן להתלבט, ופשוט תזמין כבר. בנוסף, כיתוב גדול במרכז התפריט על הקיר מודיע בחגיגיות שהם לא מבצעים שינויים בכריכים שלהם.

Freemans

מקום הומה אדם ונחבא אל הכלים. לקח קצת זמן למצוא אותו ונדרשו מאמצים כדי לזכות במקומות ישיבה על הבר (או בכלל) בשישי בערב, אבל בסוף הצלחנו. חשוב לציין שהמקום נותן עדיפות ל-Walks in בסופי שבוע (החל משישי בשעה 18:00), ולכן לא ניתן להזמין מקום. אפשר להגיע למקום ולהירשם אצל המארחים (זמן המתנה של כשעה-שעה וחצי) או לארוב למקומות שמתפנים על אחד משני הברים. בחרנו באופציה השניה.

כמקום שידוע כ-בר קוקטיילים, התחלנו עם קוקטייל (על בסיס קמפרי, כמובן) והמשכנו עם 2 מנות מצוינות. הראשונה היא דיפ ארטישוק חם שאולי לא נשמע מלהיב אבל הוא אלוהי ומושחת ומגיע עם המון פרוסות כייפיות של לחם. חלקנו גם מנה עיקרית של צ'יקן-סופרים (נתח חזה עוף עבה עם עצם בקצהו) מאוד עסיסי אשר מגיע על פירה כתום וקייל, אחד הירקות, היותר נפוצים במסעדות העיר.

הפוחלצים, המהווים חלק בלתי נפרד מעיצוב הפנים הראסטיק של המקום, מעט מלחיצים, אבל עם הלגימה הראשונה כבר מתרגלים אליהם. לסיכומו של ערב, מדובר במקום שמצריך לא מעט סבלנות, בעיקר בשעות העומס, אך היא משתלמת מאוד. מקום אפלולי, רועש, אוכל מוקפד וקוקטיילים מצויינים. אחלה אופציה גם כמקום בילוי.

Lafayette

קבעתי בראנץ' בלה-פאייט עוד מהארץ, לאחר שקיבלתי המלצה (באיומים) מאחי הגדול. פייר? יצא לי טוב. הגענו לשם בבוקר המאוחר של שבת באחד הימים הגשומים שהיו לנו בחופשה, מה שהיווה את התפאורה המושלמת (עם כל השנאה שלי לממטרי החורף). זו מסעדה עם וייב צרפתי קלאסי, כפי ששמה יכול לרמז. לא מעט שולחנות, עיצוב בטוב טעם ואוירה חמה.

השירות שם מאוד יעיל, ואולי יותר מדי. זו נקודה ששווה להתעכב עליה מעט מאחר והיא רלוונטית לרוב המקומות שביקרתי בהם בניו יורק. אחד הדברים שמיד שמים לב אליהם הוא שכמות כוח האדם ביחס לכמות הלקוחות היא לא פורפורציונלית בעליל, מה שנקרא בישראלית - אבטלה סמויה. קיבלנו את המנות יחסית מהר, סיימנו לאכול, ניגשו אלינו "צריכים משהו נוסף? לא?" ותוך רגע מונח על שולחנינו חשבון המרמז לנו לפנות את השולחן לבאים אחרינו. בניו יורק כנראה שכך נהוג: אם סיימת לאכול ולשתות, אי אפשר סתם להמשיך לשבת ולהתקשקש.

בחזרה לארוחת הבוקר: ראוי לציין שהמקום ידוע גם כפטיסרי ובולונז'רי מצוין, ולכן בחרנו בסלסלת מאפים וחלקנו מנה של אומלט במילוי גבינה ותירס לצד סלט ירוק רענן. כישראלים אנחנו רגילים לארוחות בוקר ובראנצ'ים מפנקים יותר. קצת מפתיע שבארוחת בוקר באמת מקבלים בדיוק מה שכתוב בתפריט, ולא נגיד גם איזה שתיה חמה ומיץ תפוזים סחוט במקום ולחמים וממרחים ומאזטים. סלסלת המאפים היתה טעימה במיוחד (לצידה הוגשו גם חמאה וריבה), החביתה היתה אמנם טעימה אך סטנדרטית, ובעיקר הצטערנו שלא הזמנו את מגדל הפנקייקים ופירות היער שהוגש לשולחן לידנו. בתוך המסעדה ישנו גם מקום שבו ניתן לקנות קינוחים ומאפים הנעשים במקום. נראים מצוין ושווים עצירה. אפשר גם לעקוב באינסטגרם: @Lafayette380

שוק האוכל Smorgasburg

ברוקלין. מומלץ להתעדכן באתר שלהם לגבי הפעילות שלהם בחודשי החורף. בקיץ, השוק פועל בשני לוקיישנים: בימי שבת בשכונת וויליאמסבורג ההיפסטרית ובימי ראשון במזח מספר 5 (pier no. 5) שמשקיף על גורדי השחקים של דרום מנהטן ואפילו ניתן להציץ על גברת חירות.

עבור חובבי אוכל, השוק הזה הוא מקום חובה. ישנם לא מעט דוכנים של אוכל, וקשה מאוד לבחור מה לאכול (שוב, סוגיית המקום בקיבה). אנחנו הגענו עם אסטרטגיה מאוד ברורה: אוכלים הרבה במנות קטנות, כלומר - במקום להזמין שתי מנות בכל דוכן, מזמינים אחת וחולקים.

האסטרטגיה הזו נזרקה לפח כבר עם הגיענו לדוכן הראשון שלנו: Mighty Quinn's Barbeque. למי שלא מכיר, זו מסעדת ברביקיו מפורסמת בתוך מנהטן (המלצה חמה שקיבלתי מנטע, מומחית השיווק). בדוכן בשוק האוכל הם מגישים בשר מעושן (נתח Brisket) בתוך לחמניות קטנות עם ירקות מוחמצים, פלפל חריף ומלח גס. את הדבר השמימי הזה לא הייתי מוכן לחלוק. טעים ועסיסי. מומלץ בחום.



הדוכן הבא הציע לחמניות באן (מאודות) שטוחות אשר מקפלים אותן כטאקו וממלאים באחת האפשרויות המוצעות. אנחנו בחרנו בעוף טחון עם קארי אדום, בצל מטוגן ובוטנים קלויים. אם נטפח לעצמנו על השכם, אז הרי מדובר בעוד בחירה מאוד מוצלחת. לצערי אני לא זוכר את שם המקום, אבל אני בטוח שתמצאו אותו בקלות.



השיטה העתיקה ביותר לזיהוי מקום מוצלח הוא התור שמשתרך בו, אבל סביר שגם אם לא היה תור כזה ארוך עדיין הייתי בוחר לאכול בדוכן ה"צ'יפס שנחתך ביד" (תרגום חופשי מאנגלית). הצ'יפס מגיעים בתוך קונוס גדול עם רוטב ותיבול לבחירה, החל מ-מממרח אבוקדו, כלה באיולי לימון ועד מלח כמהין. הכי מושחת, הכי מעורר תיאבון.





לצד הצ'יפס, הייתי חייב לנסות גם את הראמן בורגר שפינטזתי עליו כבר חודשים בארץ. איך אומרים? כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. לא היה מגעיל כמובן, אבל גם לא טעים או מיוחד בצורה יוצאת דופן (ואם זה לא מספיק, הוא הכתים לי את המכנסיים החדשים). דווקא בארץ, הראמן בורגר של ז'ו-ביזו' (שהומלץ על ידי רזי ברווזי) היה יותר מוצלח, בעיקר מאחר ו"לחמניות" הראמן היו קריספיות יותר.

צ'יינה טאון - Venessa's Dumpling House

ביום שני יצאנו לסיור קולינרי בצ'יינה טאון. עברנו במספר מקומות אבל כדי לא להתפזר, אפרט על מקום אחד בלבד: ונסה'ס דמפלינג (המלצה מצוינת של חברה מימי התיכון שהתמקמה לה במנהטן). למזלנו, הגענו למקום שתי דקות לפני העומס, שגם ככה ההתנהלות שם היא לא הכי יעילה מבחינת זמני המתנה. אוכל אותנטי, לא מתיימר והכי מוצלח שיש.



הזמנו שמיניית דאמפלינגס (3 דולר בלבד!) במילוי עוף עם תיבול חריף שהגיעו בצלחת פלסטיק פשוטה על מגש של חדר אוכל קיבוצי. הכל במנה הזו היה מצוין: החל מהבצק העוטף את מילוי העוף שלא היה צמיגי מדי, כלה בעוף שהרגיש טרי ואיכותי ועד התיבול עצמו שהיה חריף ורענן.





בנוסף, הזמנו פאן-קייק פקין דאק (נסו להגיד את זה מהר כמה פעמים). פאן-קייק הוא לא הקינוח\ארוחת הבוקר שאנחנו מכירים, אלא לחם עבה שמכינים אותו בתוך מחבת ענקית עם המון שמן. כאשר הוא מוכן, חותכים אותו למשולשים (כמו פיצות), פותחים וממלאים. המילוי שבחרנו הוא כאמור פקין דאק שהוספנו לו המון סיררצ'ה, והיה פשוט מעדן.

המשכנו לסייר במקומות נוספים כמו Prosperity Dumplings שהוא בעצם כוך קטן וצפוף, אבל לא נהננו מהדאמפלינגס במילוי עוף. עם זאת, על פי ההמלצות שקיבלנו  - כנראה שהם מוצלחים הרבה יותר עם מילויים אחרים המוקצים עבורי. עצרנו גם ב- Mei Li Wah ללחמניות מאודות במילוי עוף (אם אתם כן אוכלים חזיר, אזי הם ידועים בעיקר בלחמניות הללו) ואגרול סופר קריספי במילוי צמחוני. המלצה נוספת שקיבלתי לצ'יינה טאון אך לא יכולתי ליישם כי כמה כבר אפשר לאכול ביום אחד היא Golden Unicorn (ותודה לימית הידועה כ- @yamitsuu).

Union Square Greenmarket 

שוק איכרים באמצע מנהטן. ירקות טריים, צבעוניים ומיוחדים. מומלץ להגיע לשם בתחילת היום, שכן בסופו קשה למצוא אפילו עגבניה ראויה. הגענו למקום במקרה ביום הראשון שלנו במנהטן, וכלשון הקלישאה המתבקשת - הרגשתי כילד בחנות צעצועים ענקית. קינאתי וקיללתי את תושבי ניו יורק שיכולים להשיג את כל הטוב הזה ממש מתחת לבית (או מקסימום במרחק סאבווי קצר).

המחשבה על הירקות לא עזבה אותי למשך ימים, עד שחמישה ימים לאחר מכן הודעתי למארחים שלנו, היונה והצב, כי הערב אני מבשל להם ארוחת ערב. שמנו פעמינו לשוק האיכרים, רכשנו שלל גזרים צבעוניים, פרחי זוקיני, כרובית ירוקה משוננת, עשבי תיבול וכמובן, איך לא שהרי זו ה-עונה, מספר סוגים של דלועים. אני התלהבתי נורא מהתירס המקסיקני הצבעוני, והחלטתי שאני חייב אותו על הצלחת. חבל שגיליתי בערב בבית כי מדובר בכלל בקישוט סתווי לדלת. מסתבר אגב שגם הדלועים הקטנים עם היבלות משמשים לקישוט לקראת ההלאווין.

בפינת הרחוב של בית מארחינו ישנה גם מעדניה איטלקית קטנה ומוצלחת (Russo's Mozzarella & Pasta, יש סניפים גם בתוך מנהטן) עם שפע של גבינות, פרודוקטים, סלטים והשיא - פסטות טריות במחירי רצפה (חבילה של 400 גרם ב-3 דולר). קנינו ריקוטה, מוצרלה, פטוצ'יני וסן-פלגרינו (בדולר אחד בלבד). ארוחת הערב כללה פרחי זוקיני אפויים במילוי ריקוטה, שום ובזליקום, ירקות בתנור עם תיבול מינימליסטי, סלט קפרזה (עם העגבניות שהן כל כך טעימות וכל כך יקרות) ופסטה ברוטב דלעת אפויה ומרווה. כל זה, בליווי בלתי פוסק של קמפרי מהדיוטי עם אשכולית אדומה וסודה, יצר את אחד הערבים היותר מהנים בחופשה הזו.

Breslin @ Ace Hotel

אחד ההיי-לייטים של החופשה. ראשית, המלון עצמו הוא אחד המקומות המגניבים בניו יורק (וכאחד כזה הוא גם די יקר... תאמינו לי, בדקתי). הלובי מלא בחבר'ה צעירים (וכנראה גם די עשירים) עם לפטופים שבהמלך היום שותים קפה ובלילה קוקטיילים). המסעדה עצמה מרוהטת בעץ כבד עם כמה פריטים משוגעים, כולל מנורת חזיר ענקית ופוחלצים. הצוות חייכני ושירותי, ואפילו המדים שלהם על גבול ההיפסטרי עם חולצת אוברסייז מעוצבת.

המקום הוא אחד מתחנות החובה שסימנתי לעצמי בזכות ההמלצות החמות שקיבלתי על ההמבורגר במקום. הגענו לשם ללאנץ' באחד מימות השבוע, והתיישבנו על הבר. לא היה לנו צורך להסתכל אפילו על התפריט: 2 המבורגרים, דרגת עשייה מדיום-רייר וחצי בירה. כמו כל מקום אחר בניו יורק, גם פה הרגישו שזו עונת הדלועים כאשר הציעו לי לנסות בירה על בסיס דלעת. הסכמתי בלא היסוס, וקיבלתי בירה עם צבע כתום עמוק וטעם לוואי מעט מתקתק.

ההמבורגר מגיע בתוך לחמניית המבורגר לא שגרתית: סוג של ג'בטה עגולה עם מעטפת פריכה ותוכן ספוגי. כך היא למעשה סופגת בצורה מושלמת את כל הנוזלים הניגרים מההמבורגר מבלי להתרככך כלל. ההמבורגר מגיע ללא רטבים בלחמניה, אלא רק עם מעט בצל סגול (וניתן גם עם גבינת פטה, שעליה ויתרתי). ביחד עם ההמבורגר מגיע גם צ'יפס אשר מטוגן שלוש (!!) פעמים עם תיבול של כמון (!!) ורוטב איולי שמכינים במקום. איך אסכם? ההמבורגר זכה למוניטין שלו בצדק.

חזרנו למקום שוב לבראנץ' בוויקנד יחד עם זוג חברים ששהו בירח דבש. הפעם, בנוסף להמבורגר, הזמנו גם "פיש אנד צ'יפס". הדג מגיע לא כאצבעות דג מטוגנות אלא בשתי חתיכות עבות ובשרניות עם מעטפת פריכה. מושחת, כבר אמרתי?

 momofuku milk bar

אני ארחיב על מומופוקו בחלק הבא של ההמלצות, אבל בינתיים אספר על מילק ששייכת לאותה רשת מסעדות אסייתיות מצטיינות. מילק הוא מקום אידיאלי למתוקים ושתייה חמה עם קטע קצת אינדי שמתמזג היטב באוירה ההיפסטרית של שכונת וויליאמסבורג או האיסט ויליג' (שניים המסניפים של המקום אותם פקדנו במהלך החופשה).

הגענו כאמור למקום פעמיים (כל פעם לסניף אחר). בפעם הראשונה חלקנו פרוסה של הקראק פאי המפורסם: עוגת שיבולת שועל מתוקה מאוד עם המון חמאה (בארץ היא מוכרת בעיקר כקינוח האגדי של מסעדת קפה 48, עליה השלום).

בפעם השניה עצרנו במקום (יחד עם אותו זוג דובוני אכפת לי שהיו בירח דבש בעיר) כדי להסתתר מהקור הנורא שהחל לפקוד את ניו יורק. הזמנו שתייה חמה, בין השאר גם שוקו חם עם חתיכות קטנות של מרשמלו. הינשוף הזמין גלידה בטעם קורנפלקס עם חלב - להיט! זה בדיוק הטעם שהיה לגלידה הזו. הם כנראה מגיעים לטעם הזה באמצעות אבקת תירס (שגם נמכרת במקום) אשר מעורבבת בתוך גלידת החלב. הגלידה גם מוגשת עם עיטור של שבבי קורנפלקס פריכים. אני הזמנתי שוב פאי, אבל הפעם "קנדי בר": שוקולד, קרמל ובייגלה. בחירה טעימה, למרות שבתצוגה היא היתה מרשימה יותר.

שורה תחתונה: לא לפספס, ומקורותיי מוסרים שמומלץ גם לנסות את עוגיית התירס.