מעשה באקלר, אש תנור וקדוש/ סיור קולינרי בירושלים

אני אוהב להיות תייר בירושלים. אבל לא במובן ה- Touristic (והמוקצה) של המילה, אלא בידיעה הברורה כי מגורים בעיר הבירה יביאו אותי לפתח כלפיה סלידה. אני לא מתמודד טוב עם צפיפות, לחץ ורעש. וגם לא עם כספומטים שסגורים בשבת. אבל אני אוהב לבקר בה לעיתים קרובות. ירושלים מאוד מובחנת מתל אביב (למרות שאני לא רואה הרבה הבדל בין היפסטרים של התדר לבצלאלניקים), וביקור של יום או יומיים בה הוא בגדר שינוי מרענן.

ואולי זה האוכל. בא לי לטעום את כל ירושלים, ואני אף פעם לא מספיק לעשות את זה בכמה שעות (באחד הפוסטים הקודמים בבלוג כתבתי על שתי מסעדות אחרות בעיר; האחת מומלצת והשניה הרבה פחות). בשישי האחרון הגענו לירושלים עם משימות ברורות: טרטוריה חבה, הפלאפל הכי טעים בשוק (כהבטחתו של עמרי) וקדוש. כל זה ב-6 שעות, ולא היה אכפת לי אם אהיה רעב או לא. בין לבין עשינו קניות בשוק (note to self: לא לחזור לשם בשישי. לעולם) ובחנויות באזור.

לאלבום התמונות המלא: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.436157753188299.1073741831.401486723322069&type=3&uploaded=26

תחנה ראשונה: טרטוריה חבה

שמעתי (נו, קראתי) על טרטוריה חבה לא מעט. המפגש הראשוני איתה היה דווקא פנים מול פנים, כשהגעתי פעם לירושלים בשעת כניסת שבת. העיצוב משך אותי, אבל המקום כבר נסגר. כך אגב הגעתי לחנות התבלינים והקטניות הסמוכה שהפכה להיות תחנת קבע בביקורים שלי בעיר (יפורט בהמשך). בהמשך נתקלתי בביקורת של שגיא כהן על המקום. כהן, מבקר מסעדות חסר בושה או חסד, דווקא פירגן למקום. מאוד לא טריוויאלי. אני משתדל לא לתת לביקורות של כהן להשפיע עליי (למרות שאני מתפתה בכל שבוע לקרוא אותן), בעיקר כשמדובר בביקורות קשות, אבל כאשר הוא מחמיא למקום - מודה ומתוודה - זה עובד עליי.

לא רק שגיא כהן מהלל אותה, אלא גם התיוגים הנלהבים באינסטוש. "טרטוריה חבה" היא מקום של אוכל (כשר וחלבי): בית קפה, מעדנייה, מאפייה, קונדיטוריה ומסעדה. העיצוב כפרי-עכשווי עם הרבה עץ, מתכת וצבע צהוב. על גבי דלפק ארוך מונחים קינוחים העשויים לעילא, כריכים ארוזים, מאפים, לחמים, תבשילים ומנות אוכל משתנות כמו קציצות דגים ברוטב אדום או ירקות קלויים. ישנו גם תפריט הכולל ארוחות בוקר, מנות ראשונות, מנות עיקריות (כמו פסטות טריות או דגים) וסלטים.

הגענו לירושלים יחסית מוקדם, ופתחנו את היום עם הפוך חזק, אקלר שוקולד וכריך גבינת ברי עם ירקות קלויים ורוקט. הכל היה מצוין, כולל הקפה. האקלר, קינוח שלרוב לא יוצא לי להזמין או לאכול, היה מושלם. בנוסף לשוקולד הנוגט, הסתתרה בתוך האקלר גם שכבת קראנץ' שהוסיפה מרקם נוסף ומעניין. 

הכריך היה טרי, טעים וגם גדול. התיישבנו באחד השולחנות הקטנים מחוץ למסעדה, צופים על רחוב יפו, וזללנו הכל. הבטחנו לעצמנו עוד לשוב למקום לארוחה מלאה בביקור הבא בעיר. קחו בחשבון שמאוד עמוס שם בימי שישי, אז תגיעו עם המון סבלנות.

טרטוריה חבה, רחוב יפו 119, ירושלים. פתוח החל משעות הבוקר ועד חצות, למעט בסופ"ש (שישי עד השעה 15:00 ובשבת פתוח החל מהשעה 20:00).

תחנה שנייה: תבלינים וקטניות

כאמור, בצמוד לטרטוריה חבה, ישנה חנות של תבלינים, קטניות וקפה טחון במקום. לצערי, אני תמיד שוכח לבדוק מה שם המקום, אבל אי אפשר לפספס אותו.

הרבה על המקום אין לי ממש מה לכתוב, מעבר לעובדה שכיף לקנות פה; לקחת שקית, ולמלא אותה באורז הודי מהרג'ה, פסטה יבשה או שעועית מנומרת. אפשר למצוא פה כמעט כל תבלין, ואפילו מלחים בטעמים שונים, פטריות מיובשות וכל סוג של בורגול.

תחנה שלישית: פלאפל האחים לוי

עמרי הבטיח לי כבר מזמן לקחת אותי לפלאפל הכי טעים בירושלים. כך בחצות היום, עמוס בשקיות פלסטיק עם קניות מהשוק, מצאתי את עצמי מזמין פלאפל בחצי אש-תנור (לאפה). אם לא הייתי מגיע עם עמרי, ספק שהייתי מבחין במקום. הדלפק קטן, מוסתר על ידי שמשונית כתומה ענקית, עמוס ומלא טפטופי סלטים. מקומות לשבת אין ממש, למעט מספר כסאות פלסטיק מסביב. מוכר אחד מבוגר מגלגל לאפות, ואחד אחר מבוגר אף יותר מטגן את כדורי הזהב.

האמת? טעים! הלאפה טרייה ולא עבה מדי, כדורי הפלאפל גם כן טריים ויוצאים מהטיגון בתחלופה מהירה. טחינה, צ'יפס, כמה כדורים בשורה, חמוצים וירקות - וקדימה לגלגל ולהגיש. כמו בכל דוכן פלאפל, גם פה ישנה עמדה קטנה של סלטים כמו בצל בסומק, חצילים מטוגנים או סלט כרוב, וכמובן טחינה, עמבה ושות'.

פלאפל האחים לוי, רחוב מחנה יהודה 51 (קרוב לפינת אגריפס, חפשו את השמשונית הכתומה).

תחנה רביעית: קדוש

בחרתי להגיע ל"קדוש" לאחר שקיבלתי המלצה מחבר שמתגורר בירושלים בשנים האחרונות. ההמלצה שלו קיבלה חיזוק גם בבלוג "מדבר מהבטן". לפי מיטב הבנתי, "קדוש" היא בגדר מוסד ירושלמי ותיק. כן, למרות שהיא עברה סוג של מהפך כאשר עברה לניהול של מסעדנים צעירים יותר. כנראה שהם עושים משהו נכון אם המסעדה-קונדיטוריה עדיין נתפשת כ"מקום חובה".

הזמנו מקום לארבעה לשעה 15:00, שלוש שעות לפני כניסת שבת, והמקום החל להתרוקן בהדרגה. בחוץ ישבו חבורות צעירות, חלקם אף עם שמיכות פליז דקות (בכל זאת, ירושלים). המקום מעוצב כביסטרו קטן עם שולחנות קטנים. ישנו דלפק המציע מבחר של עוגות ומאפים. השירות היה מחויך וחברי, אבל מעט עייף. הדבר לא נאמר בביקורת, שכן בתור מלצר-לשעבר, אני יודע היטב מה-זה משמרות של שישי בבוקר. בטח במקום עמוס כמו "קדוש".

מעבר לדברי המאפה, המקום מציע גם ארוחות בוקר, סלטים, כריכים ומנות עיקריות (כולל פסטה טרייה שנעשית במקום!). הרבה מקום בבטן לא היה לנו, אז חלקנו מנה אחת של פטריות ממולאות ומטוגנות ומנת פסטה: טורטליני במילוי תרד ופיסטוקים המוגש על בסיס שמן זית ועגבניות מיובשות. הזוג שאיתנו הזמין גם סלט ניסואז ולביבות סלק (הלביבות הגיעו עם אותו רוטב יוגורט כמו הפטריות המטוגנות).

ציפיתי לפטריות קטנות, כמו בהרבה מקומות אחרים, והופתעתי לקבל 4-5 פטריות גדולות ודשנות, מלאות בגבינה וצנוברים, העשויות היטב. וזה לא פשוט. פטריה עשירה בנוזלים, וצריך לדעת איך לטפל בה לפני הטיגון על מנת שהביס יהיה מושלם ולא יתמלא בנוזלים. גם לביבות הסלק היו טובות, אך בעיניי פחות מלהיבות.

מנת הטורטליני היתה מצוינת, למרות שאחת מיושבות השולחן (עיראקית מהוללת שמבינה דבר או שניים בבצק ממולא) חשבה שבצק הפסטה עבה מדי. עמרי ואני, פסאודו-מומחי פסטה עם רקורד עשיר בהכנת טורטליני, סברנו שהעובי היה מדויק. המילוי היה עשיר וכמות הפרמז'ן על המנה היתה מפנקת במיוחד. מומלץ מאוד.

קפה קדוש, רחוב שלומציון המלכה 6. כשר חלבי. פתוח כל יום (למעט שבת) החל מהשעה 07:00 ועד חצות. ביום שישי המקום נסגר כשעה לפני כניסת השבת. ביום שבת המקום נפתח במוצ"ש ועד השעה 01:00.

נספחים

חלק מהקניות באיזור השוק הוקדשו לרכישת כלי-בית חדשים (בעיקר צלחות). תמונות של צלחות הן לא מאוד מעניינות, אבל תמונות של אוכל על צלחות זה כבר משהו אחר.



הצלחת האוריינטלית הזו חייבה להגיש עליה חומוס, ולכן ניסיתי בפעם הראשונה להכין כזה בעצמי. לא כל כך הצלחתי (לכן עוד אין מתכון), אבל עדיין לא אמרתי נואש.

לעומת זאת, על צלחת זכוכית בסגנון של סבתא (משתדל להימנע מהמילה "וינטאג'") הגשתי קרפצ'יו דלעת טבעוני שכל מרכיביו, למעט השום, נרכשו במחנה-יהודה. חדי העין יזעקו מיד: "אבל הלא יש כאן פרמז'ן". אך לא. מדובר בשורש סלרי מגורר.

לסיום הפוסט הארוך, קבלו את המתכון הקצר והפשוט:

פורסים דלעת לפרוסות דקות, וקולים אותן על מחבת עם שמן זית (לא הרבה זמן כדי שהדלעת לא תתפרק לגמרי). נותנים לפרוסות הדלעת להתקרר, ומסדרים אותן על גבי הצלחת. מפזרים מעט גרעיני חמנייה (קלופים כמובן), מלח גס ופלפל שחור גרוס. מטפטפים לימון וגם קצת שמן שומשום. במרכז הקרפצ'יו מניחים כוסברה קצוצה גס (מומלץ לתבלן אותה לפני כן בלימון ומלח). מפזרים גם מעט שום קונפי במרחבי הקרפ'ציו ולבסוף - מגרדים מעל קצת שורש סלרי טרי. בתאבון!