יום שלישי, 21 בינואר 2014

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה/ מקרונים

אני מאמין שעל מנת להתקדם, צריך להציב לעצמנו אתגרים קטנים. כל פעם לעלות עוד מדרגה. תחושת הסיפוק ממתכון מורכב שמצליח היא אדירה. לעומת זאת, כשאני לא מצליח להגיע לתוצאה הרצויה אני על סף התמוטטות עצבים. עם כל המניירות המשתמעות מכך. לא מזמן למשל ניסיתי לרדד בצק לפיצה ביתית. אני מרדד, והבצק חוזר אחורנית. הפרדוקס הגדול שהבנתי בדיעבד הוא שככל שמשחקים (בשבילי זה בכלל לא היה משחק) עם הבצק, כך הוא הופך לעקשן יותר. כפי שהסברתי לחובב בישול אחר (מומלץ להציץ אצלו בבלוג: שירה אכילה), "קשה לי כמזרחי שיש למישהו אחר במטבח רצונות אחרים משלי".

ואף פי כן, נוע תנוע. לאחר שהתחדשתי במיקסר חדש (תודה להוריי), הגעתי להחלטה יומרנית - מקרונים. ידעתי שסיכויי ההצלחה הם נמוכים ובעיקר נגדי, אבל חזרתי ואמרתי לעצמי שזו תהיה "חוויה". על מנת לא לשאת בעול האחריות לבדי, הצטרף אליי ל"חוויה" יונתן, או בכינויו - פיש. לירון תפס פיקוד על הצילום ועמרי בעיקר חיכה לקפה שיבוא עם העוגיות המוכנות. הצטיידנו במיטב המרכיבים וקראנו כל פיסת מידע אפשרית (בעיקר בבלוגים המאוד מוצלחים: בצק אלים ו- עוגיו.נט). הרבה חששות היו שם, אבל בעיקר אופטימיות זהירה. 

על פי הכותרת כבר ניתן להבין כי לא זכינו לאכול מקרונים מוצלחים (למרות שלאחר לילה הם היו טעימים יותר והתקרבו למרקם הנכון. מסתבר שעוגיות המרנג צריכות כמה שעות כדי לספוח מהלחות של המילוי). על כן, מתכון והסברים למקרון לא תמצאו פה, אלא רק תיעוד של ההרפתקאה. ואני נהניתי. מבחינתי, זכיתי לארח גם את פיש שעבד איתי על הכנת העוגיות וגם את לירון הצלם המוכשר. בקרוב אני מקווה שאצליח לארח מומחית גדולה לקונדיטוריה, ובין השאר גם למקרונים. עדכונים בהמשך!


הלא מקובלים: חתיכות השקדים שלא זכו לעבור את הניפוי

90 גרם של חלבונים מיושנים. טוב, נו.. 91.
המתח.






גם הכלב מתרגש! לא ממש הסתדרתי עם שקית הזילוף, ומזל שפיש היה שם כדי להציל את המצב (כפי שאפשר לראות בתמונות הבאות)
איזו מקצועיות



קרם פיסטוק מתוק יתר על המידה
לא מושלמות, אבל בכל זאת אנחנו גאים בהן.

תגובה 1:

  1. אפילו הכישלונות שלך נראים מעולה...
    מזמינה מקרון אחד בטעם פיסטוק!

    השבמחק